רד"ק על הושע יא:ד

בחבלי אדם אמשכם. לפי שהמשיל אפרים לעגלה והעגלה מושכים אותה בחבלים אמר אני משכתי את ישראל בחבלי אדם ולא בחבל עגלה שמושכין אותה על כרחה אלא כמו אשר ימשוך אדם את חבירו לאטו שלא יכריחנו ללכת על כרחו כן משכתים לאטם וזהו בעבותות אהבה שאמר אחר כך:

ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם. הייתי להם כאותם שמרחמים על העגלה שלא תהיה חורשת יותר מדי ומרימים העול מעל צוארה ותולין אותה על לחיה כדי שלא תמשוך ותנוח מיגיעה שעה או שעות ביום כן אני לא הוגעתי ישראל בחרישותם וכבר פירשנו משל החרישה והעול:

ואט אליו אוכיל. ועם כל זה אף על פי שהיה נחה מיגיעה מטים לה מאכל במקומה כן אני לישראל לא הכבדתי עולם ונתתי להם במדבר סיפוקם בלי טורח לחם ובשר ויונתן תירגם במיגדת בנין רחימין וגו':

לחיהם. בשקל כליהם:

אוכיל. שם בשקל אופיר: