רד"ק על חבקוק ג:טז

שמעתי. אמר הנביא שמעתי בנבואה הצרה שיהיו בה ישראל בעת ההיא ביום בא גוג:

ותרגז בטני. לאותה שמועה, ובטני רמז ללב כמו המו מעי לו כי ללב יכון לשון הרגז וההמיה והשמחה וההשקט לא לבטן ולמעים אלא לפי שהלב בכללם יפילו לשון הלב עליהם:

לקול צללו שפתי. לקול השמועה הזאת צללו שפתי וצלילת השפתים היא השקת השפתים זו בזו מרוב פחד ורעדה:

יבא רקב בעצמי. אפי' עצמי שהם הדבר הקשה אשר בגוף ירקבו לזאת השמועה:

ותחתי ארגז. במקומי ארגז:

אשר אנוח ליום צרה. אשר הייתי חושב שאנוח בארצי אחר ששבתי מהגלות לארצי והנה נהפכה מנוחתי ליום צרה:

לעלות לעם יגודנו. ויום צרה הוא היום שחשב גוג לעלות לעם ירושלם וישראל ושיגודנו כלו' שיביא עליו גדודי העמים וכן יגודנו והוא יגוד עקב ענין גדוד ויהיה גוד וגדוד בענין אחד וכמהו רבים או יהיה נח יגודנו תמורת הכפל ועל היום ההוא נאמר לדניאל והיתה עת צרה אשר כמוה לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא וגו' ואמר ישעיה הנבי' לך עמי בא בחדרך וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם וי"ת הפסוק כן אמרת בבל שמעית וגו':