רד"ק על בראשית ו:ז

ויאמר ה', אמר בלבו או אמר אל נח.

אמחה את האדם אשר בראתי את האדם ולא כל אדם שהרי נשאר נח ובניו. ובב"ר (כ"ח) למה במים? אמר ר' ברכיה כלום בראתי את האדם אלא מן העפר מי ממחה את העפר הלא המים. מאדם עד בהמה, ובכלל בהמה חיה, ורמש הם קטני החיים כמו שפירשנו. ולמה נמחו הבהמות והחיות והרמש והעופות? לפי שכולם נבראו בשביל האדם ואם אין אדם מה צורך להם, ועוד כיון שהיו המים על פני האדמה לא היו יכולים להנצל הבהמות והחיות והעופות אם לא על ידי מופת, ואין השגחת האל עליהם אלא על המין, והמין לא נמחה, שהרי צוה לנח על קיומו. ואם תאמר למה היה המבול על פני כל הארץ, יהיה במקום מושב בני אדם? אם כן היו בני אדם נסים מפני המים למקום שלא היו בו המים, לפיכך כסה גם ההרים כדי שלא יעלו בני אדם על ההרים הרמים להנצל שם. ויש מרבותינו שאמרו (ב"ר כ"ח) כי גם החיות הבהמות והעופות קלקלו מין בשאינו מינו והאל ברא אותם כל אחד למינו והנה עשו כנגד מעשה האל, ומהם אמרו כטעם הראשון שכתבנו, אמר הקב"ה כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל האדם, ואם אין אדם בהמה למה: