רד"ק על בראשית מח:טו

ויברך את יוסף, כי כשבירך את בניו הרי בירך אותו.

אשר התהלכו, כבר פרשנו כי הלשון הזה מורה על עבודת האל בלב ובמעשה, ושרש העבודה היא בלב. ולא התפאר הוא על עצמו אע"פ שהוא התהלך לפניו, אלא זכר זכות אבותיו, ואמר על עצמו האלהים שהטיב עמי מעודי. ואמר אחר כן המלאך, לפי שמעשה האל הוא על ידי אמצעים והמלאכים הם שלוחים מהאל לעבדיו לשומרם ולהטיב מעשיהם, כמו שאמר, חנה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם (תהלים לד ח) לפיכך אמר הגואל אותי מכל רע כי שלחו לי לגאלי מכל רע ולברכני, כן יברך את הנערים. וכן ראינו ששלחו לו בדבר לבן, בדבר עשו ובדבר שכם: