רד"ק על בראשית לח:כד

כמשלש חדשים, משלש שם, והכף כף השיעור ככ"ף כעשרים איש, והדומים לו. בב"ר (פ"ה, נדה ח') סומכוס אומר משם ר' מאיר מניין שאין העובר ניכר במעי אמו עד שלשה חדשים מן הכא. ר' הונא בשם ר' יוסי לא סוף דבר שלשה שלמים, אלא חצי ראשון וחצי אחרון וכל האמצעי.

הוציאוה, למקום שמוציאין הנדונין לשרפה

ותשרף, כי כפי מה שהיו נהגים היבום היתה להם שומרת יבם כאילו היא אשת איש והיו דנה דינה לשריפה אם לא תזכה. אבל לחמיה לא היתה אסורה אם ירצה הוא, כי אחר שהיה היבום להקים זרע למת שוה היה בעיניהם אבי המת או אחיו, כי שניהם היו קרובים למת אלא שהיה האח קודם לפיכך פטרה תמר עצמה ביהודה: