רד"ק על בראשית לז:ב

אלה תלדות, תלדות זה, פירושו קורות, וכן אלה תולדות נח, כי הקורות הם תולדות הימים, וכן אמר, כי לא תדע מה יולד יום (משלי כ"ז):

יוסף בן שבע עשרה שנה, כשהיה רועה את אחיו בצאן.

ואמר בצאן ולא אמר הצאן, כי עדיין היה נער לרעות הצאן, אלא הלך עם אחיו במרעות הצאן, והיה מתלמד מהם לרעות הצאן.

והוא נער, היה מתגדל עמהם כשהיו רועים הצאן.

נשי אביו, כמו שכתוב בכל אתת מהן "לאשה" ולא היה בזה בזיון כי בני נשי אביו היו.

את דבתם רעה, היה אומר לאביו כי אחיו היו שונאים אותו, אלה בני השפחות שגדל עמהם וכן בני הגבירות, שהוא היה מתגאה עליהם לפי שאביו היה אהבו ביותר מכל אחיו, והוא היה מביא דבתם זאת אל אביהם שהיו מבזים ומדברים עליו רעה, ויעקב היה גוער אותם בעבורו; והנה הולך ומפרש סבת השנאה כמו שאמ' וישראל אהב, ויראו אותו. ובב"ר (פ"ד) חד אמר, שהיה אומר לו חשודין בניך על אבר מן החי, וחד אמר, תולים הם עניהם בבנות הארץ, וחד אמר שקורין לבני שפחות עבדים, אמר ר' יהודה בר סימון על תלתיהון פלס ומאזני משפט לה'. א"ל הקב"ה אתה אמרת חשודין הן על אבר מן החי, חייך, אפילו בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטין, שנאמר, וישחטו שעיר עזים. אתה אמרת שקורין לבני השפחות עבדים, לעבד נמכר יוסף, אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ, חייך, שאני מגרה בך את הדוב, הדא היא "ותשא אשת אדניו":