רד"ק על בראשית לד

ותצא דינת בת לאה, יצאה מאהל אמה ואביה שהיה מחוץ לעיר ובאה אל העיר לראות בבנות הארץ. ומה שאמר בת לאה, דרשו בו (ב"ר פ') יוצאנית בת יוצאנית "ותצא לאה לקראתו" ואמר אשר ילדה ליעקב, כי מה שקרה לה עונש יעקב היה כמו שכתבנו:

ויעניה, לפי שהיתה בתולה, וכן תחת אשר ענה (דברים כ"ב כ"ט):

ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, דבקה נפשו בה בעבור יפיה ועוד שהיתה בת אדם גדול ונכבד.

וידבר על לב הנערה, בעבור שעינה דבר על לבה שלא יחר לה, וכי הוא ישאנה לאשה, והוא נשיא הארץ:

ויעקב שמע כי טמא, שכם הנזכר, ונטמאה היא שנבעלה לערל.

והחריש יעקב, שלא נתן קול בעיר ולא התרעם עד באם וכן כשיצא חמור לדבר עמו החריש מלענות אותו דברים כי אמר לו עד שיבאו בניו:

כי נבלה עשה בישראל, ובכל זרע ישראל יהיה פגם זאת הנבלה שעשה.

וכן לא יעשה, בשאר בנות אדם לענות בת איש כל שכן בבת יעקב:

וידבר אתם, עם יעקב ובניו.

בבתכם, כי יעקב הוא העיקר ועוד כי לכל אדם נחשבת אחותו כבתו:

והתחתנו אותנו, עמנו:

וסחרוה, וסחרו בה.

והאחזו בה, קחו לכם אחוזה בה עד שתהיו כגדולי העיר:

ויענו בני יעקב, אבל הוא לא דבר במרמה אע"פ שחטא לו לא דבר מרמה בשפתיו והניח הדבר לבניו, והם ענו להם במרמה. ובעבור שטמא את דינה אחותם לא חשבו זה לעון אם ירמאו אותו בדבריהם:

אל שער עירם, כי שם יאספו זקני העיר וגדוליה לכל דבר, כמו שכתוב, השערה אל הזקנים (דברים כה ז), ובועז עלה השערה (רות ד א):

האנשים שלמים הם אתנו, בשלום הם אתנו, ולא נשמר מהם אע"פ שעניתי אחותם כי הם רוצים לשבת אתנו להיות לעם אחד, ודבר מועט שואלים ממנו, בהמול לנו כל זכר כאשר הם נמולים, ומה נהיה חסרים בזה, אין שואלים ממנו דבר כי יש להם רב והארץ רחבת ידים לפניהם, אע"פ שיש להם מקנה רב הארץ רחבת מקומות היא ויש לנו ולהם די למקום מרעה:

ביום השלישי בהיותם כאבים, כי ביום השלישי למילה המכה היא קשה יותר, לפיכך התירו רז"ל (שבת קלד ב) לרחצה בחמין שהוחמו בשב' מפני שהיא סכנה.

ויקחו שני בני יעקב, אע"פ שכולם היו בהסכמה זאת תחלה כמו שאמר ויענו בני יעקב במרמה, אעפ"כ מנעו עצמן מיראתם מבני הארץ, אבל שמעון ולוי עמדו על דעתם הראשונה ולא פחדו לפיכך אמר אחי דינה שמסרו עצמם.

בטח, כאלו היו רבים:

ויקחו את דינה, יש דרש שלא רצתה לצאת מחרפה עד שנשבע לה שמעון שישאנה (ב"ר פ'), וזהו שאמר ושאול בן הכנענית (מ"ו י'):

בני יעקב באו על החללים, לפשטם ולקחת כל אשר בבתיהם.

אשר טמאו אחותם, העיר אשר טמאו בה אחותם, כי רבים ראו כאשר לקחו שכם בחזקה ולא מיחו:

ואת כל חילם, כסף וזהב ומרגליות.

ואת כל אשר בבית, המטלטלים:

עכרתם, ענין השחתה.

להבאישני, שימאסוני וירחקוני, וכמו שמואס אדם ומרחיק הדבר הנמאס והנבאש והנסרח, ויעקב היה מפחד כמנהגו, ובניו היו אנשי לב לנקום את חרפתם על נפשם:

הכזונה, יעשה שכם את אחותנו, כאשה זונה, ולא נקח נקמתינו ממנו: