רד"ק על בראשית לב:לג

על כן לא יאכלו בני ישראל, בני יעקב אסרוהו על עצמן לכבוד אביהם שלקה בו והם צוו לבניהם (כמצות יהונדב בן רכב לבניו שלא ישתו יין), ונאסר להם ולבניהם ולבני בניהם עד עולם, וכתבו משה רבינו בתורה על פי ה', אבל לפירז"ל (חולין צא.) בסיני נצטוו וכתבה במקומו להודיע הטעם שנאסר בעבורו.

גיד הנשה, ארז"ל כי נקרא כן לפי שנשה ממקומו ועלה (חולין צא.) כלומר נפסק ונעלה על הכף שהוא דבק בו.

אשר על כף הירך, אינו אסור מן התורה אלא אשר על הכף בלבד אבל לא מה שלמעלה ממנו ושלמטה המנו, וכן גיד החיצון כולו אינו אסור אלא מדברי סופרים ונוהג בבהמה ובחיה ונוהג בשליל ונוהג בירך ימין ובירך של שמאל אע"פ שיעקב אבינו לא לקה אלא באחת שנאמר ויגע בכף ירכו. ומחלוקת בין רז"ל (ב"ר עח:ו) ר' יהודה אומר באחת מהן נגע ובאחת מהן נאסרו ר' יוסי אומר באחת מהן נגע ובשתיהן נאסרו והלכה כר' יוסי, וחלב הגיד נאסר מדברי סופרים: