רד"ק על בראשית לב:כט

ויאמר, יש רשות למלאך להוסיף על שליחותו כפי אשר יראה כמו המלאך שהציל את לוט שאמר הנה נשאתי את פניך גם לדבר הזה, או אמר לו בשם האל לא יעקב וגו'.

לא יעקב, לבדו, וכן לא גוע בעונו (יהושע כ"ב), לא אחת ולא שתים (מלכים ב' ב') שהרי ראינו שנקרא יעקב כמה פעמים הוא וזרעו.

כי אם ישראל, ונחלקו רז"ל (ב"ר ע"ח) ישראל עקר ויעקב טפלה לו ר' זכריה אמר יעקב עקר וישראל מוסיף עליו. ומה שאמר לו המלאך לא יעקב יאמר עוד שמך, בשורה היא שבשרו שהקב"ה יקרא שמו ישראל וכן עשה בבית אל, ולפיכך אמר שם ויקרא שמו ישראל ולא אמר כן הנה אבל טעם השם גלה לו המלאך.

כי שרית עם אלהים, עם מלאך, שנאבקת עמי ולא יכולתי לך להפילך.

עם אנשים, עם לבן ועם עשו, שהרי בלבם להרע לך ולא יכולו לך, כי כמו שקרה לך עם לבן כן יקרה לך עם עשו ואלופיו: