רד"ק על בראשית ג:ו

ותרא האשה, האמינה לדברי הנחש וראתה בלבה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים כמו שאמר בפסוק ויצמח "כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל", והנה הוא ככל עצי הגן במאכל ובמראה, כי אחר שהוא נחמד למראה כשאר המינים בכל עצי הגן כן הוא טוב למאכל כהם אם כן למה נמות אם נאכל ממנו? ואמת אמר הנחש כי נחמד העץ להשכיל כמו שאמר "ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב טוב ורע". ותקח מפריו ותאכל, ואחר כך נתנה לאישה שהיה באחד ממקומות הגן והוליכה לו מפרי העץ והודיעה לו דברי הנחש ואכלו ממנו יחד. זהו שאמר עמה, הנה האשה אכלה פעמים והאדם פעם אחת. והבין זה, ורז"ל דרשו (ב"ר י"ט) מלת גם לתוספת, ואמרו שהאכילה ממנו לחיות ולעופות, וצריך להתבונן בזה: