רד"ק על בראשית ג:יט

בזעת אפיך תאכל לחם, אם תרצה לאכל לחם, תאכלנה ביגיעה עזה עד שיצא מאפיך זיעה מרוב היגיעה. ואע"פ שכל הגוף מזיעה ביגיעה, זכר האפים, כי בהם תראה הזיעה; ועוד כי לא יזיע הפנים אלא ברוב היגיעה, וזכר האפים בכלל הפנים, כי הזיעה נוטפת מהם שיזיע האדם. וצריך האדם ליגע במלאכות רבות קודם שיאכל לחם, לחרוש ולזרוע לעדור ולנכש, לקצור ולדוש לברות ולהבר, לטחון ולרקוד ללוש ולאפות.

עד שובך אל האדמה, כי אחר שנמשכת אל יסוד האדמה אשר לוקחת ממנה ולא נמשכת אל יסוד העליון הראית כי עפר אתה ואל עפר תשוב, דמותך, לא ישאר אחריך יסוד העליון, וזכר יסוד העפר משאר היסודות לפי שרוב יסוד הגוף והעצמות שהם מעמידי הגוף הם קרים ויבשים כמו העפר: