רד"ק על בראשית כז:כז

וירח את ריח בגדיו, בעוד שהיה נושק לו הריח ריח טוב מהבגדים כמו שכתבנו שהיה להם ריח טוב מעשבי השדה הטובים ומרחוק לא היה מרגיש בריחם עד שקרב לו ונשק לו.

ויברכהו, אחר שאמר ראה ריח בני כריח שדה ברכהו, אלא הקדימו להודיעם כי שמח לבו מתוך המאכל והמשתה וריח הטוב, ומתוך כך שרתה עליו רוח הקודש וברכו.

ראה, הציווי בזה אינו לאדם מיוחד אלא כן דרך הלשון לומר לשון הצווי שלא לאדם מיוחד אלא למי שיהיה והוא על דרך מליצה, וכן, אמר למלך ולגבירה (ירמיה י"ג), קול אומר קרא חזקו ידים רפות (ישעיה מ' ו') והדומים להם.

אשר ברכו ה', ברכו לשדה, כלומר שברכו ה' בעשבים טובים הגדלים בו כן ריח בני, ויהיה וי"ו ויתן לך לזה הפירוש שהם תחלת הדברים שלא יבאו להוסיף על מה שאמר כוי"ו וישא אברהם את עיניו (בראשית כ"ב) והדומים לו רבים, או יהיה וי"ו ברכו כנוי אל בנו, אמר, ראה ריח בני, כי ריחו טוב, כריח שדה, כי ברכו ה' ונתן לו ריח טוב, וכמו שברכו עד כה יברכהו עוד ויתן לך וגו'. ולזה הפירש יהיה וי"ו ויתן לך כשאר הווי"ן לתוספת: