עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › רד"ק על בראשית

רד"ק על בראשית כו

Radak on Bereishis 26 (Radak on Genesis 26) · רד"ק על בראשית · free full Hebrew text

A commentary on בראשית כו (Bereishis 26).

Open in the reader →

ויהי רעב בארץ, בארץ כנען.

מלבד הרעב, לומר שלא היה רעב אחר מאז ועד עתה, ולא יצא אברהם מן הארץ אלא מפני הרעב ומפני המקנה הרב שהיה להם.

וילך יצחק וגו', לפי שהיה ברית בין אברהם ובין אבימלך, ואמר לו "ולניני ולנכדי" הלך לגור בארצו עד עבור הרעב:

וירא אליו ה' וגו', אולי היה בדעתו לרדת מצרימה כמו שעשה אביו מפני הרעב לפי שיש שם שובע גדול משאר הארצות לפי שהנהר משקה אותו, לפיכך נגלה לו האל ומנעו מרדת שם אחר שבארץ פלשתים לא היה רעב כמו בארץ כנען, טוב הוא לו שיגור שם ולא ילך לארץ מצרים, וארץ פלשתים מארץ כנען היא כמו שכתוב, וכן אומר לו זה הטעם כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל;

ומה שאמר שכן בארץ ואחר כן אמר גור לחזק לו המצוה שלא יצא מן הארץ לא עתה ולא לעולם,

וטעם אשר אומר אליך כאשר אמרתי לאביך כן אומר אליך שתשכון בארץ הזאת:

ונתתי לזרעך, לכם תהיה מתנה גמורה שישכנו ויגרשו הגוים ממנה, ומה שאמר לזרעך, על זרע יעקב, כי הוא המיוחד לאברהם וליצחק:

עקב אשר שמע אברהם, לפיכך נתתי לו הארץ בשכר ששמע בקולי לכל אשר צויתיו אפילו לעקוד את יחידו.

מצותי חקותי ותורותי, כלל לכל מצות השכל המפורסמות ושאינן מפורסמות. גם יש בשבע מצות שנצטוו ב"נ שאין טעמם נגלה אלא לחכמים והם הרבעת בהמה והרכבת אילן ואבמה"ח לפיכך אמר חקתי; ואמר מצותי כלל לכל מצות השכל בין בלב בין ביד בין בפה מ"ע ולא תעשה. ויש דרש (ב"ר ס"ד) כי בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו כמנין עק"ב וימיו היו קע"ה, הנה כל ימיו חוץ משלש שנים היה שומר את המצות. ויש דרש אחר כי בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, וזה נראה יותר ואמרו (יומא כ"ח) כי כל התורה קיים אברהם ואפילו עירובי תבשילין, ר"ל זה מפני שאמר משמרתי ועירובי תבשילין הוא משמרת למלאכת יום טוב כן עשה הוא דברים יתרים למשמרת המצות:

וישקף, כבר פירשנו שמושו בפסוק וישקיפו על פני סדום:

אך הנה אשתך, פירושו אבל, וכן אך את שבתותי תשמורו (שמות ל"א) אך אם יום או יומים (שם כ"א) והדומים להם, כלומר איננה אחותך כמו שאמרת כי אתה מצחק עמה ואין אדם מצחק עם אחותו.

ואיך אמרת, ולא היה זה אבימלך שהיה בימי אברהם כי אלו היה הוא לא היה שואלו איך אמרת כי כבר ידע בענין שרה, אבל מלכי ארץ פלשתים היו נקראים אבימלך ברוב, כמו שרוב מלכי מצרים היו נקראים פרעה:

כמעט שכב, כלומר קרוב היה הדבר לשכב אחד מן העם את אשתך אחר שאתה אמרת כי אחותך היא, לא היו חושבים עון בדבר הזה, והיית מביא עלינו אשם בדבר הזה כי כולנו היינו לוקים בעבורך כי אתה גדול ואהוב לאל, וכן כמעט נטיו רגלי (תהילים ע״ג:ב׳) קרוב הייתי לנטות רגלי.

ויצו, כי אחר שנודע לו כי אשתו היא הודיע לעם כי היא אשתו, כדי שלא יגע בה אדם, וכן היה צריך להזהיר על יצחק שלא יגע אדם בו, כדי שלא יהרגהו על דבר אשתו:

מאה שערים, מאה ממה ששערו שיצא ממה שזרע, מצא במה שאסף מאה חלקים יותר ממה ששערו בני אדם שיצא מן הזרע ההוא.

ויברכהו ה', הצליחו בכל מעשה ידיו.

ויגדל, בעושר וברכוש רב.

הלוך, מקור. וגדל, תאר או מקור, וכן ובשל מבושל (שמות י"ב), היה הולך ומוסיף בעשרו בכל יום ויום עד כי גדל מאד:

מקנה צאן ומקנה בקר, שניהם סמוכים נקודים בצרי.

ועבודה רבה, היה לו עבודה גדולה באדמה, כמו עובד אדמתו (משלי י"ב) כי תעבוד את האדמה (ד' י"א).

ויקנאו אותו, קל הנו"ן קנאו בו לרוב טובתו והצלחתו:

וכל הבארת, אחרי שמת אברהם לא יראו מיצחק, וגם אבימלך שהיה לו ברית עם אברהם והשיב לו הבארות מת, ולמה סתמום? אמרו שמא היום או מחר יגדל כח יצחק ויכלתו כאביו ויקחם, לפיכך סתמום כי אמרו גם לו גם לנו לא יהיה:

כי עצמת, עצמת בעושר ורב טובה יותר ממנו, ר"ל מאחד ממנו או מרבים ממנו, ואולי לקנאת פלשתים בך ירעו עמך, ואע"פ שאני הזהרתי העם עליך שלא לנגוע בך. ואאז"ל כתב, כי ממנו, משלנו, כלומר משלנו גדלת ועצמת מאוד.

נחל גרר, נחל נקרא העמק ואע"פ שאין שם מים, כמו והעיר אשר בנחל (דברים ב' ל"ו) ימין העיר אשר בתוך הנחל; וזה נחל גרר היה שם העיר, וחנה שם יצחק בנסעו מגרר וישב שם, וחפר שם בארות לצורך מקנהו שהיה רב:

ויחפרו, חפרו עוד מחדש להרבות להם מים לצורך המקנה.

וימצאו שם וגו', אחר שחפרו מצאו מתחת באר חפורה מקדם, והיו נובעים בה מים חיים, זהו שאמר וימצאו באר ולא אמרו וימצאו מים:

לנו המים, כמו שכתבנו בדבר אברהם עם אבימלך כי היתה מחלוקת ביניהם אם אותה הבאר מגבול גרר או מגבול באר שבע כן עתה מטעם הזה נפלה מחלוקת בין רועי גרר ובין רועי יצחק.

ויקרא שם הבאר עשק קרא לה שם לפי שהיום או מחר כשיגדל כחו עליהם לא יוכלו לאמר רועי גרר כי לנו הבאר בלא שום ערער, והנה השם יודיע. ולשון עסק והתעסקו ידוע בדרז"ל (ב"ק ח:) כאמרם, המוכר את השדה ויצא עליה עסיקין:

שטנה, כלומר לשטן הם לנו. כי בכל אשר אנחנו חופרים הם מריבים עמנו:

ויעתק, העתיק כל חפירתו משם ורחק מעט מגבולם במקום שלא יוכלו לערער, ולא רבו עליה, כי הדבר היה גלוי ואין במקום ההוא ספק כי מבאר שבע הוא ולא מגרר, לפיכך קרא שמה רחובות להודיע להבאים אחריהם כי לא רבו עליה, על הבאר הזאת.

ופרינו בארץ, כי אין שטן ומריב ונפרה ונרבה במקנה:

ויעל משם באר שבע, קרוב היה לשם, כמו שכתבנו. ומה שאמר ויעל, כי ארץ ישראל המוחזקת היתה גבוה מארץ פלשתים, כמו שאמר ויעלו פלשתים (שופטים ט"ו) ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים (שמואל א' י"ד) וכן בכל מקום. וכל הספורים האלה בחפירות הבארות וקריאת השמות להודיע, כי בארץ ישראל המוחזקת היה חופר בארות כרצונו ואין מוחה בידו, וכן קרא שמות כרצונו, והיה בני המקום קוראין אותן כן. וכן אברהם כמו שכתבנו. וכל זה היה להם לאות ולסימן מה שיעדם האל לתת הארץ לזרעם, אבל פלשתים אע"פ שהיא מארץ ישראל לא הוחזקה בידם לפיכך רבו עמהם על הגבול, וכל זה להודיעם שלא תהיה מוחזקת בידם כלה אע"פ שחלקוה לא הוחזקה בידם עד באחרונה לימות המשיח, כמו ארץ שלשה גוים, את הקני, את הקניזי ואת הקדמוני:

וירא, לחזק את לבו שלא יירא מאשר הריבו עמו על חפירת הבארות, והבטיחו שיברכהו ויצליחהו עד שהשוטנים אותו יבואו לפניו להשלים עמו, לפיכך כתוב בסמוך דבר אבימלך שבא אליו.

בעבור אברהם עבדי, כי בכל אשר צויתיו שמע אלי כעבד:

ויקרא בשם ה', כמו שהיה אברהם עושה.

ויט שם אהלו, בבאר שבע קבע מקום לשבת.

ויכרו שם, כמו שחפר שם אברהם צוה ג"כ יצחק לעבדיו שיכרו שם באר, ובחפרם הבאר בא אבימלך אליו, ובעודו שם באו עבדיו לבשרו כי מצאו מים, וכל זה להודיע שהאל אהבו ומצליחו במעשיו ויראו ממנו:

ואחוזת מרעהו, שר גדול לאבימלך היה שמו אחוזת, והמסורה עליו לית שום בר נש, ואמר מרעהו, כמו רעה המלך (מלכים ד'), ומ"ם מרעהו מאותיות אית"ן הנוספות, וכן מרעהו אשר רעה לו (שופטים י"ד) ואונקלס תרגם וסיעת מרחמוהי, ר"ל הולך עם חבורת מרעהו, ולדעתו תהיה מ"ם מרעהו מ"ם השמוש, ויהיה רעה כמו רעו, וכן מגן גבורהו (נחום ב') כמו גבוריו.

ופיכל שר צבאו, הוא שהי' עם אבימלך שהי' עם אברהם:

ותשלחוני, כי אבימלך בעצת שריו וגדוליו אמר לו לך מעמנו:

ראו ראינו, בוי"ו במקום ה"א למ"ד הפעל, וכן, וראו ראו (ישעיה ו') בכו לו תבכו (שם ל' י"ט) והדומים להם.

תהי נא אלה בינותינו, כל אנשי ארצנו הסכמנו שנשבע לקיים ברית עמך, ואחר כן תהי נא השבועה ביננו ובינך ועם השבועה נכרתה ברית עמך:

אם תעשה עמנו, כי ידעו כי היכולת בידו לעשות עמהם רעה כי אנשי באר שבע היו עוזרים אותו לכל רצונו, כי היה נשיא אלהים בתוכם כמו שהיה אברהם אבינו ששכן עמהם גם כן והיו מתכבדים בו. כאשר לא נגענוך, בעבור שלא נגענוך, כלומר אם יהיה זה גמול מה שלא נגענוך, אם תעשה עמנו רעה ואנחנו לא עשינו עמך רעה, כי יש אשר שפירושו בעבור, כמו אשר עשתה מפלצת לאשרה (מלכים ט"ו) בעבור שעשתה.

וכאשר עשינו עמך רק טוב, לא שזכר, עומד במקום שנים כאלו אמר ובעבור שלא עשינו עמך רק טוב, וכמהו תקות ענוים תאבד לעד (תהלים ט') ולא תקות ענוים תאבד לעד, ורבים כמהו.

אתה עתה ברוך ה', כי האל מצליחך בכל דרכיך ותוכל לעשות לנו רעה אם תרצה אבל לא תהיה דרך טובה כי אנחנו לא עשינו עמך רק טוב ולא גרשנוך מעמנו דרך קלון אלא דרך כבוד שלחנוך בשלום, ובעבור קנאת פלשתים אמרנו לך מה שאמרנו כדי שלא יגעו בך מרוב קנאתם:

ויעש, לקיום האהבה עשה להם משתה ואכלו ביחד ושתו:

ויהי ביום ההוא, קודם נסעם מאתו; והיה זה סבה מאת האל כדי שיראו עוד בהצלחתו ויראו ממנו:

ויקרא אתה שבעה, על דבר השבועה שנשבעו, וכן עשה אברהם גם כן לבאר שחפר שם ואע"פ שלא קרא הוא לבאר שבעה, לכל המקום ההוא קרא באר שבע על השבועה ועל שבע כבשות הצאן, ובפני אבימלך עשה זה אברהם וכן יצחק;

ומה שאמר על כן שם העיר באר שבע, וכן נקראת בימי אברהם כמו שכתוב, על זה המעשה היה יותר קבוע ונזכר שם העיר, בעבור מה שהיה כאן שאירעו שני דברים כאלה לאב ולבן, ובענין השבועה עם אבימלך יהיה נזכר יותר בפי האנשים כי שם העיר באר שבע על דבר השבועה:

ויהי עשו וגו', לא נשא אשה עד שהיה בן ארבעים כמו אביו, והיה מראה את עצמו כדומה לאביו, אבל לא נשמר מבנות כנען כמו שעשה אביו, אלא אשר ישרו בעיניו לקח לו לנשים ולא מדעת אביו, אבל מגדוליהם לקח, כי אחר שמזכיר שמותיהם נראה כי בעלי השם היו ולכבוד יצחק שהיה גדול ונכבד בעיניהם נתנים לו, ולא עשה כן יעקב שלא לקח אשה אלא מדעת אביו ואמו אע"פ שהיה בן ארבעים שנה:

מרת רוח, מכעיסות וממרירות רוחו במעשיהן הרעים, וגם בעסק הבית היו עושות הפך רצונם להכעיסם.

מרת רוח, שם, כמו מרת נפשו (משלי י"ד) שרשם מרר, אלא שזה המ"ם חולם וזה המ"ם בקמץ חטף, או יהיה מרת רוח שרשו מרה מענין מרו ועצבו את רוח קדשו (ישעיה ס"ג) שהוא גם כן ענין מרירות והכעסה, ויהיה מרת פועלת כמו חולת אהבה (ש"ה ב') ופירש כל אחת ואחת היתה מורה רוחו; ובא הספור הזה להודיע פחזותו של עשו בקחתו נשים שהיו מכעיסי אביו ואמו ולא קהה בהן ולא הוציאם מבית אביו: