רד"ק על בראשית כד:סז

ויבאה, כשבאו לחברון הכניסה באהל שרה אמו שיהיה לה לאהל כמו שהיה לשרה כי כן היה מנהג בימים ההם להיות אהל לאיש בפני עצמו ולאשה בפני עצמה וכשהיו שוכבים יחד בא האיש אל אהל האשה כמו שאמרה לאה "אלי תבא" כלומר אל אהלי וכן מצאנו כשחפש לבן אחר התרפים אמר "ויבא באהל יעקב ובאהל לאה וגו"'.

האהלה שרה, כמו הארץ כנען (במדבר ל"ד) הארון הברית (יהושע ג' י"ד).

ויקח את רבקה, לקחה בנשואין כדרך בני אדם בחופה ובמשתה,

ואחר כן ותהי לו לאשה. ויאהבה, שראה בה דברים טובים וצניעות כמו שהיה באמו לפיכך אהבה מאד, כי ספור ויאהבה לאהבה יתרה בה, כי רוב בני אדם אוהבים נשותיהם, אלא הודיע כי אהבה אהבה יתרה לדברים טובים שנמצאו בה.

וזהו שאמר וינחם יצחק אחרי אמו, אחרי שהיה מתאבל על אמו, ואע"פ שהיה כבר שלש שנים שמתה כשלקח רבקה, עדיין היה מתאבל עליה ומתנחם ברבקה שהיתה טובה כאמו: