רד"ק על בראשית ב:כג

ויאמר זאת הפעם, כי בפעם ראשונה כשהביא האל לפניו הבהמות החיות והעופות לא ראה בהם בת זוג כי לא היה בהם בתכונתו ובדמותו ובקומה זקופה, אבל זאת הפעם שהביאה אליו ראה והכירה כי מעצמו ומבשרו היתה כי ראה אותה בתכונתו ובדמותו. וגם יתכן שהרגיש בעצמו על הצלע שלוקחה ממנו ומשש במקומה ולא מצאה ומצא במקומה בשר.

לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, ולא אמר לזאת יקרא אדמה כי מאדם לוקחה, לפי שהיא לא היתה מאדמה כמו שהיה אדם אלא מצלעותיו, לפיכך נקרא לה שם לקוח משמו כמו שלוקחה מעצמו, ואע"פ שהנולדים מאדם ומזרעו נקראו אדם אע"פ שלא לוקחו מאדמה על שמו נקראו אדם כמו שנקראו בני ישראל ישראל על שם ישראל אביהם.

ואיש שם כלל לאדם ופעם פרט, וממנו הושאל השם לשאר פרטי היצורים כמו איש לא נעדר (ישעיה מ' כ"ו), איש ואשתו (ז' ב') ולפי שהאיש הוא אדון ובעל לאשה כי היא אחד מאבריו לפיכך קראו האדון איש כמו גדעון בן יואש איש ישראל (שופטים ז' י"ד), וכן איש מלחמה (שמות ט"ו ג') כתרגומו ויו"ד איש נבלעת בדגש שי"ן אשה ולא אמר אישה ביו"ד כדי שלא יתחלף עם איש שתהא במפיק שפרושו בעלה, כי פעמים יפול המפיק אשר בה"א הפעולה שהיא כנוי להקל כמו שכתבנו בספר מכלל.

ולקחה זאת הלמ"ד במאריך והקו"ף רפה בקמץ חטף. ובאמרו לזאת אינו אומר לה לבדה כי גם לכל הנקבות היוצאות ממנה ומזרעה, ואשה אינו שם מיוחד לה אלא חוה הוא השם מיוחד לה: