רד"ק על בראשית יט:ג

ויפצר בם מאוד, הרבה להם דברים ותחנות עד שנטו אליו ובאו עמו אל ביתו ואונקלס תרגם ותקיף בהון כלומר החזיק בם עד שסרו אליו אל ביתו

ויעש להם משתה, לפי שהיה לילה לא היה לו פנאי לזבוח ולתקן מאכלים אלא עשה להם משתה ואפה להם מצות שלא ימתינו עד שיתחמץ הבצק ומה שיכול לתקן במהרה תקן, וזהו מדרך ארץ להכין לאורח הבא מה שיוכל להכין במהרה כי הוא עיף וצריך לאכול ולשתות לפיכך נכתב הספור הזה.

ויאכלו, אם במראה כמשמעו, ואם בהקיץ ובמורגש נדמה לו שאכלו ושתו, ששב המאכל והמשתה המורכב פשוט, כל דבר ליסודו הראשון, וזהו כמעשה נס.