רד"ק על בראשית יח

וירא אליו ה' באלוני ממרא, במקום שהיה שוכן כמו שאמר למעלה, והוא שוכן באלוני ממרא האמורי, להודיע שלא נסע משם לשכון במקום אחר כי שם היו בעלי בריתו וראוי לאדם לשכון אצל אהביו כמו שאמר שלמה טוב שכן קרוב מאח רחוק (משלי כ"ז) ונגלה אליו האל שם אחר שמל להודיע דבר סדום, לפי שאברהם היה גדול שבעולם באותו הדור ורצה לעשות משפט בקצת ישוב מן העולם ולא רצה לעשות מבלי ידיעתו, ולהודיע כי הוא משגיח בתחתונים להטיב ולהרע לפי מעשיהם; ואע"פ שהוא ידע זה משכלו הודיעו כדי שיודיע את בניו ואת ביתו אחריו כמו שאמר. ועוד כדי להודיעו משפטו ברשעים איך הוא, ואיך הוא ארך אפים לרשעים. ויתכן לפרש כי כל ספור הדברים האלה עד, ואברהם שב למקומו, היה במראה הנבואה והכל היה מראה אחת ואמר כי כשבאה אליו נבואה זאת, היה יושב פתח האהל.

וטעם הזכירו כחם היום, ר"ל כי נרדם היה לחמימות השמש וראה המראה הזאת והוא נרדם וקודם שדבר עמו בדבר סדום הראהו בנבואה שלשה מלאכים, הגדול שבהם בשר שתלד שרה, ואע"פ שכבר אמר לו האל כשצוהו על המילה, שב לבשרו על ידי שליח לחזק הדבר בלבו, ועוד כדי שתהא שרה שומעת מפי המלאך. ואע"פ שהדבר הזה כלו היה במראה הנבואה פעמים ישמע קול הדבור מי שהוא עם הנביא כמו שראינו במראות דניאל, שאמר והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא (דניאל י"א ז') נראה מזה כי קול המלאך שמעו ולפיכך חרדו לאותו קול. והנבואה הזאת היתה פתח האהל ושמעה שרה שהיתה באהל. ומה שדרשו רז"ל ידוע (ב"מ פ"ו) שהיה מבקר מכת מילתו והיה מתיר ואוסר תחבושת המכה לחום השמש. ופרשו וירא אליו שבא לבקר את החולה:

וישא עיניו, תחלת מה שראה במראה אחר שנרדם הוא שנשא עיניו וראה שלשה אנשים. נצבים עליו, פירש סמוכים לו עומדים לתועלתו או למצותו, כמו ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו (שמואל כ"ג) וכן מהתיצב על אדון כל הארץ (זכריה ו׳:ה׳) ואינו כן והנה ה' נצב עליו (בראשית כ״ח:י״ג) ואלה השלשה היו ניצבים לתועלת אברהם ובעבורו באו והכיר זה אברהם שראה אותם ניצבים ולא הולכים אלא כמקוים לו שיקראם והוא ראה והבין זה וירץ לקראתם, לפיכך אמר וירא פעם אחרת.

מפתח האהל, שהיה יושב שם כן ראה במראה הנבואה שקם ורץ לקראתם.

וישתחו ארצה, כי נדמו לו אנשים גדולים. וארז"ל כי אברהם שהיה כחו יפה בנבואה נדמו לו כאנשים (ב"ר נ') פירש שהיה כל כך כחו יפה ורגיל בה עד שלא היה מראות המלאכים נורא בעיניו אלא כמו ראיית האנשים, לוט שהיה כחו רע נדמו לו כמלאכי', פירש כי לוט לא היה רגיל בנבואה ולמראהם שהיה נורא נדמו לו כמלאכים, כמו שאמרה אשת מנוח ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד (שופטים י"ג י"ז) הנה למדנו מדבריהם כי כל הענין הזה הית' במראה הנבואה:

ויאמר אדני, מחלוקת בין רז"ל יש אומרים שזה אדני חול (שבועות ל"ה) ויש אומרים שהוא קדש, ואם הוא חול אמר לגדול שבהם, כפי מה שנראה לו בשכלו מתוך המראה, כי ידוע כי יש במלאכי' אחד גדול במעלת השכל מחבירו עד שהאחד על חבירו, ובזה יפול בהם המנין והגדול מצוה למי שלמטה ממנו במעלה כמו שאמר במראת דניאל (ח' י"ז) ויקרא ויאמר גבריאל הבן להלז את המראה. ואע"פ שבאו לו כאנשים שהרי הכין להם מאכל במראה ואמר יקח נא מעט מים וגו' אמר לאחד אדני בקמץ ולא אמר אדני בחירק כמנהג ליחיד, אמר כן לגדל ולרוממות. והנה מצאנו גם כן בגדעון שאמר, אדני במה אושיע את ישראל בקמץ ועדיין לא ידע שהוא מלאך (שופטים ו') והאומרים מרז"ל כי הוא קדש פירשו כי לה' אמר אשר נגלה אליו ואמר לו שלא יעבור מעליו ושימתין לו עד שיכניס האורחים, ולמדו מזה כי גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלה פני שכינה.

אל נא תעבר, נא ענין בקשה ותחנה, כמו בבקשה ממך לא תעבר לתטה דרכיך מעלי אתה וחביריך עד שתסעדו אצלי, ונכתב כל הספור הזה כדי שילמוד אדם להתנהג עם הבריות בצדקה ובחסד, וגמילת חסד הוא להכניס אדם אורחים בביתו ולכבדם ולעשות להם צרכיהם ברחיצת הרגלים ובמשתה ובמטה אם ילינו בביתו:

יקח נא מעט מים, אמר מעט למעט נדיבותו בפיו מדרך המוסר, על המים אמר יקח, ר"ל על ידי אחד מן העבדים אבל על הפת אמר ואקחה פת לחם הוא בעצמו.

ורחצו, צווי כי הרי"ש פתוחה ואילו היה עבר מוסב לעתיד מפני הוי"ו היתה הרי"ש קמוצה, כמו ירחצו ממנו (שמות ל"א) ורצה לומר אתם תרחצו רגליכם על ידי אחד מהנערים. והשענו תחת העץ, לצל העץ כי כחם היום היה כמו שראה במרא' לפיכך אמר להם שישענו תתת העץ לצל עד שיכין מה:

ואקחה פת לחם, מכאן שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה וכן ראוי לעשות, לפיכך נכתב זה הספור כדי שילמד אדם ממנו דרך ארץ, כי הנה אברהם אמר פת לחם שפירושו חתיכת לחם ולא אמר לחם כמו שאמר מעט מים כמו שפירשנו.

וסעדו לבכם, ציווי יוציא לשלישי, וכמו סעדו לבכם במעט לחם. ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים ק"ד) יוציא לשני. אתר תעברו, אם תרצו לעבור, אחר שתאכלו תעברו.

כי על כן עברתם, כי על כן שעברתם, כלומר כיון שעברתם עלי לא יתכן שלא תאכלו עמי וכן כי על כן באו (בראשית י"ט), שבאו, וכן כי על כן לא נתתיה לשלה בני (שם ל"ט), שלא נתתיה:

כן תעשה כאשר דברת, פת לחם לבד ולא תטריח עצמך לדבר אחר:

שלש סאים, לעשות חלות לחם של סאה לכל אחד דרך כבוד.

קמח סולת, קמת שיעשה סולת לעוגות, לפי שהם לחם רקיק כדי שיאפה מהרה:

ואל הבקר רץ, כמו שאמר וימהר, להודיע זריזותו ושמחתו באורחי' ולהאכילם מיטב המאכלים כמו שאמר סולת, וכן אמר רך וטוב. וכן ראוי לעשות וללמוד ממדות אברהם ולפיכך נכתב הספור הזה.

בן בקר, זכר וקטן והיה רך והיה גם כן טוב, ר"ל שמן, וכן ונשבע לחם ונהיה טובים (ירמיה מ"ד י"ג).

אל הנער, אל המשרת. ובדרש זה ישמעאל (ב"ר ס"ח).

לעשות אתו, לתקנו ולבשלו:

ויקח, הוא בעצמו,

וכן ויתן, ונתן לפניהם חמאה וחלב ובן הבקר, שיאכלו מאיזה שירצו או מהכל. ולא היה צריך לזכור הלחם, כי ידוע הוא כי הלחם היה מביא לפניהם תחלה, כי לפחות שבאורחים יתנו לחם לפניו, כל שכן לאלה שנראו לו כאנשים נכבדים; ועוד שהרי הכין הלחם, וכמו שאמר ועשי עוגות, אלא זכר הדברים שהביא לפניהם ללפתן, וגם כן לא זכר יין.

אשר עשה, אשר תיקן על ידי הנער.

והוא עמד, כתרגומו.

עליהם, לפניהם, כמו נצבים עליו. וכן עומדים ממעל לו (ישעיה ו' ב').

ויאכלו, כן נראה לו הכל במראה הנבואה.

ויאמרו אליו, נקוד על איו, ואין לנו טעם בנקודות אלא מה שנמצא מהם בדרשות. וארז"ל תניא רשב"א אומר (ב"ר מ"ח, ב"מ שם) כל מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב, נקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה. ר"ל כאן שמש לשרה שאלו איה אברהם למדנו ששואל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש. ועוד אמרו יודעין מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה, אלא להודיע שצנועה היתה כדי לחבבה על בעלה. ר' יוסי בר חנינא אמר כדי לשגר לה כוס של ברכה:

איה שרה אשתך, שאלו עליה לפי שלא היתה עמהם במקום שהיו אוכלים מפני צניעותה. ולמדנו בסיפור הזה כי לא נאה לנשים הצנועות להתראות בפני האורחים. ולפי שהיו רוצים לבשרה שאלו עליה.

הנה באהל, הנה היא באהל, כדרך הצנועות:

ויאמר, הגדול שבהם, והוא שאמר לו אברהם אם נא מצאתי חן בעיניך, והוא שבא לבשר את שרה. ואמר שוב אשוב אליך; והשני, בא להשחית את סדום, והשלישי בא להציל אח לוט, כי אין מלאך אחד עושה שתי שליחות כאחד.

כעת חיה, כעת הזאת שתהיה שרה חיה, כלומר יולדת, וכן מצאנו במשנה שאמרו ליולדת חיה, כמו שאמרו והחיה תנעול את הסנדל (יומא ע"ו). ולדעת המתרגם שתרגם בעדן דאתון קיימין, על העת אמר חיה, שתהא להם העת עת חיה, כלומר שתהיו אתם חיים ותלה החיות בזמן להתמדת החיים בו, והתשובה שאשוב אלוך שתהיה לזמן הזה בשנה האחרת כמו שאמר לו האל למועד הזה בשנה האחרת ולא נכתב בתורה תשובת המלאך אל אברהם לזמן שנולד יצחק.

ושרה שומעת פתח האוהל, והיא היתה באהל אלא כששמעה שהיו מדברים עליה באה עד פתח האוהל לשמוע הדברים והם לא היו רואים אותה כי אחוריהם היה אל פתח האהל, וזהו שאמר והוא אחריו, ר"ל כי האהל היה אחרי המלאך המדבר:

ואברהם, נכתב זה הפסוק לתת טעם למה צחקה שרה.

באים בימים, מנהג הכתוב לאמר הלשון הזה על האדם שגברה וכבדה עליו הזקנה, ואמר עליו שהוא בא בימים הידועים שהם דרך כל הארץ והם ימי כמדת הנפש מהגוף -.

ארח כנשים, המנהג שהוא לשאר הנשים עד שיבאו לימי הזקנה, והוא הנדות, ואמר בזה הלשון על דרך כבוד, וכן אמרה רחל, כי דרך נשים לי (ל"א ל"ה) ובימי הזקנה מפני היובש יפסוק הדם ואי אפשר שתתעבר כי העובר נהיה מדם הווסת ואם אין דם אין וולד, וארז"ל כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין (כתובות י') והיתה משפחה אחת ידועה באותם הדורות שהיו קורין לה דורקטי משפחה שלא היה להם לא דם נדה ולא דם בתולים לפיכך היו קורין לה דורקטי, ר"ל דור קטוע שלא היה להם בנים מפני שלא היה להם דמים:

ותצחק שרה בקרבה, בלבה צחקה ולעגה לדברי המלאך כי היא לא חשבה שהוא מלאך אלא נביא שבא לבשרה ולעגה לדבריו.

לאמר, חשבה בלבה לאמר זה הענין. ואע"פ שלא צחקה בפיה מפני הצניעות והמוסר אלא בקרבה,

ותמהה ואמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה, איך יתכן שתהיה לי עדנה ואני בילהת ועוד שאדוני זקן; והעדנה היא עדון הבשר להיותו רך וטוב וישוב ללחותיו ויתפשטו קמטי העור; והמלאך ידע כי צחקה ואמר לאברם:

ויאמר ה', המלאך נקרא בשם אדניו, וכן בדבר גדעון ויאמר אליו ה' כי אהיה עמך (שופטים ו').

האף אמנם, הגם באמת יהיה זה הפלא שאלד ואני זקנתי, ואע"פ שלא השיב באלה המלות או התיבות שאמרה היא, השיב הענין שחשבה לאמר כי הכתוב שומר הטעמים ואינו שומר המלים, ולא חשש להשיב ואדני זקן, כי הפלא הגדול יהיה בה כי הזקנה לא תלד אחר שנפסקו דמיה ויש זקנים מילדים:

היפלא, הדברים הזרים נפלאו בעיני האנשים ונפלא ונכסה מהם איך יוכל להיות, אבל מה' לא יפלא דבר כי כל דבר יוכל לעשות בהנבראים ולהפך הטבע כשירצה כי לא יפלא ממנו דבר:

ותכחש, כי יראה, לפי שיראה כחשה במה שחשבה ואמרה לא צחקתי.

ויאמר לא, לא כמו שאת אומרת, כי באמת צחקתי:

ויקמו משם, מבית אברהם.

וישקיפו, מגמת פניהם היתה על פני סדם; ולשון השקפה יבוא פעמים בלשון הפעל ופעמים בלשון נפעל, לפי שהמשקיף הוא נשקף לאחרים שרואים אותו, לפיכך לא ישתמש אדם בלשון נפעל לפי שרואם ואינו נראה אבל למי שרואה ונראה בזה ובזה באיזה מהם שירצה.

ואברהם הלך עמם לשלחם, ללותם, כי כן דרך אדם ללות אורח הבא אליו כשיפרד ממנו, לפיכך נכתב שילמד אדם ממנו דרך ארץ, ופירשו רז"ל כי שיעור הלויה הוא מיל (סוטה מ"ו):

וה' אמר, האל הנגלה אליו בתחילה להודיעו ענין סדום, הודיעהו, אחר שהראהו ענין המלאכים, במראה ההיא בעצמה דבר סדום,

ואמר הטעם למה הודיעהו, כי אמר המכסה אני מאברהם וגו' ואיך יתכן שאכסה את זה ממנו; והנה היה יהיה לגוי גדול ועצום, ורוב העול' יתישב מזרעו ואיך אכסה ממנו מה שאני עושה בעולם. ועוד ונברכו בו כל גויי הארץ, ואחר שבזכותו הם עומדים הנה הוא עקר העולם ודין הוא שאודיענו, ועוד כי ידעתיו שהוא ירא ממני ואוהב אותי וידעתי שיהיו בניו כמוהו, ואודיענו למען אשר יצוה את בניו שישמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט כי יאמר להם שמרו דרך ה' וייטב לכם ואם לא תשמרו יעשה עמכם בהפך וכל אשר דבר עלי לעשות טובה לי ולזרעי אחרי לא יעשה אם לא תשמרו דרכו, ושמא תאמרו מקרה היה כמו שאנו רואים מקומות נשקעים מפני הרעש, הנה הוא אמר אלי קודם שישחיתם שישחית סדום ועמורה בעבור מעשיהם הרעים:

ואמר ואת ביתו אחר שאמר ואת בניו, ר"ל בני ביתו שאינם בניו להודיע כי חייב אדם להדריך בני ביתו אע"פ שאינם בניו בדרך ישרה ולהכריחם בזה אחר שהם בני ביתו ומשרתיו, כמו שאמר דוד המלך (תהלים קא ו-ז) עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הולך בדרך תמים הוא ישרתני לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה, ונאמר על הרשע מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים (משלי כ״ט:י״ב).

על אברהם, ר"ל ועל זרעו אחריו:

ויאמר ה' זעקת סדם וגו' ר"ל באתי להודיעך זעקת סדם ועמורה כי רבה וכן שאר ארץ חמשת המלכים, כי כלה נשחתה בחטאתם, והיא בכלל ארץ הככר שזכר למטה, וכן אמר משה רבינו, סדם ועמורה אדמה וצבויים (דברים כ"ט), וכן אמר הנביא, איך אתנך כאדמה אשימך כצבויים (הושע י"א ח') אבל זכר סדם ועמורה כי הם ראשי הממלכות האלה וסדם היתה אם לכולם, כמו שאמר ביחזקאל סדם ובנותיה (יחזקאל טז נג).

ופירש זעקת שהיו זועקים העשוקים בין מהם בין מארצות אחרות שבאים או עוברים שם זועקים חמס מרוב העשוקים; אע"פ שהיו עושים תועבות אחרות, לא נחתם גזר דינם אלא על החמס כי לא יסבול האל החמס (אלא) לאורך זמן כי הוא הפסד יישוב העולם כמו שראינו גם כן באנשי דור המבול.

וחטאתם, כחמס, כלומר כי זעקתם אינה כחמס. כי חטאם כבדה מאד יד עני ואביון לא החזיקה זה שאומר בנבואת יחזקאל (יחזקאל טז מט) הוא בכלל הזעקה כי העניים הם זועקים וירעב ואין להם פורש:

ארדה נא ואראה, ענין הירידה באל יתברך פירשנו בפסוק וירד ה' לראות את העיר. ואמר ואראה כמו שאמר, סר לראות (שמות ג׳:ד׳) אע"פ שהכל גלוי וידוע לפניו יתברך נכתב זה ללמד לבני אדם שלא ימהרו במשפטם שהרי האל אמר לראות, ואמר ואראה, וענין הראייה להתבונן במעשה ההוא אם יש דרך לפוטרם מן העונש, כאדם שנושא ונותן בדין. ובזה הלשון פתח לאברהם דרך, שאמר ואראה, כדי שיתבונן אברהם ויראה אם ימצא להם ליפטר, וכדי ללמדו משפט האל, לפיכך אמר ויגש אברהם.

ולפיכך אמר הכצעקתה, אם כצעקה הבא אלי עשו אז הם חייבים כלה, כלומר לעשותם כלייה אם הם עשו כמו אותה הצעקה. ואם לא, פירש ואם אינם חייבים כלייה לפי מה שעשו הכל אדעה, וארצה שיתבונן אברהם בזה וישאלני ויחקר משפטי כדי שילמד וילמד. הכצעקתה במפיק ה"א, ר"ל צעקת סדם כי היא אם לכל הערים, ויש דרש כי על ריבה אחת שהרגוה בשביל שנתנה פת לעני (סנהדרין ק"ט:):

ויפנו משם, כך ראה במראה הנבואה כי הלך עמם לשלחם כשיעור הלויה ונפטרו ממנו ונסתלק אותו שבא לבשר שרה והלכו השנים לסדם.

ואברהם עודנו עומד, אמר כי מראה הנבואה לא נגמרה עדיין כי עודנו בה:

ויגש, אינו נגישת מקום אלא שנגש למשפט ושאל בדבר המשפט לפני האל היאך חייבים כליה כמו שאמר עשו כלה. האף תספה צדיק עם רשע, אמר הגם זה ממשפט הרשעים שתכלה עמהם הצדיקים השוכנים עמהם, ואונקלס תרגם האף ענין אף וחימה. ר"ל אם מפני הכעס שאתה כועס על הרשעים תכלה הצדיקים עמהם:

אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר, ויש לפרש בתוך העיר בתוך סדום כמו שהיה המענה אם אמצא בסדם, ואם בסדום שהיא גדולה ימצאו חמשים צדיקים אי אפשר שלא ימצאו צדיקים גם כן בשאר הערים, או יהיה פירושו בתוך כל עיר ועיר מערי המלוכה, ויסלח לכל המקום לכל העיר ובנותיה, והמענה אם אמצא בסדום והוא הדין לכל אחת מהערים האחרות, אלא זכר סדם לפי שסדם היא אם לכלם, ולפי שהיה לוט בתוכה ידע כי לב אברהם עליה יותר מן השאר בעבור לוט, ושני הפירושים יוצאים לענין אחד. וזכר חמשים לפי שהוא חצי המעלה השניה במספר ובא לו עד עשרה שהיא המעלה הראשונה ואין לפחות למטה ממנו.

ולא תשא למקום, לא אמר לאנשי המקום כי הרשעים דין הוא שילקו איש איש לפי עונו, אבל להשחית המקום כמו שאמר כלה, דין הוא אם יש חמשים צדיקים בתוך העיר שישא למקום ולא ישחיתנו מכל וכל, כי בדור המבול לא היה אלא נח בכל הדור ההוא שהיה צדיק לפיכך נשחת כל הארץ והוא נצל, אבל אם יש חמשים צדיקים בתוך העיר שישא למקום ויכלו הרשעים והיישוב יתקיים באותם הצדיקים אחר כלות הרשעים ומה שאמר ואבקש מהם איש גודר גדר ועמד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה (יחזקאל כ"ב) אותה השחתה אינה השחתה גמורה לעשותה כלה אלא להשחית יושביה ממנה והישוב ישאר, ועד שיהיה אותו האיש צדיק גמור כמו שאמר גודר גדר ועומד בפרץ שיהיה בו כח להציל על האחרים מרוב צדקתו ומחזירם למוטב כאשר יוכל ובלבד שלא יהיה החמס גובר באותו המקום כי עם רוב החמס לא יעמוד הישוב, אבל אם שאר עונות גוברים אינו דין האל להשחית המקום אלא לשפוט הרשעים בחרב וברעב או להגלותם מן הארץ ובזה ילקו מעט הצדיקים בכלל רוב הרשעים, כמו שאמר והכרתי ממך צדיק ורשע (יחזקאל כ״א:ח׳) ואומר כי עד צדק ישוב משפט (תהלים צ"ד) ואומר נתנו את נבלת עבדיך וגו' (תהילים ע״ט:ב׳), ומה שאמר ובקשו ברחובותיה איש אם יש מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיה ה') היו בהם צדיקים בעצמם, אבל להשיב אחרים מעון ושילכו בחוצות וברחובות להשיבם מעון לא היו בהם, כי היו יראים לנפשותם פן יהרגו, ולא היו מוסרים נפשם כדי להשיב הפושעים אם כן אין כח בצדקתם לסלוח לעיר בעבורם, אלא מהם ילכו עם הרשעים ומהם ינצלו לעצמם הכל לפי צדקתם כמו שאמר והיו שלשה האנשים האלה בתוכם נח דניאל ואיוב (יחזקאל יד יד) המה בצדקתם ינצלו נפשם, ואומר ואם בנים ובנות יצילו (שם יד טז):

חלילה לך, נמנע הוא הדבר אצל כבודך להמית צדיק עם רשע.

כצדיק כרשע, צדיק עם רשע, בהתחבר שני כפי"ן הדמיון הוא לקצר הענין, ר"ל זה כזה וזה כזה, וכן כמוך כפרעה (מ"ד י"ט) כעם ככהן (ישעיה כ"ד).

השופט כל הארץ, ואם כל הארץ אתה שופט ותעמידנה במשפט לא תעשה משפט במקום ממנה, זה לא יתכן, ואם תמית הצדיק עם הרשע זה לא יהיה משפט, אם כן תודיע למה תעשה כלה בארץ הזאת:

ונשאתי לכל המקום, ערים ובנותיהם ולא אשחיתם:

הואלתי, רציתי לדבר עוד אל ה'. ואנכי עפר ואפר, ואע"פ שאנכי עפר ואפר לדבר כנגד כבודו ודבורו וכנגד משפטו, לא באתי אלא ללמד ולדעת משפטו איך הוא:

אולי יחסרון, אם יחסרון מן החמשים חמשה. התשחית בחמשה, אם בעבור החמשה שיחסרו תשחית הארץ ולא תשא למקום בעבור הארבעים וחמשה צדיקים אם יהיו בה:

לא אעשה כלה, כמו שאמר אשחית, כי הענין אחד. ובארבעים ושלשים כתב לא אעשה והשאר לא אשחית, והסימן עי"ן אעשה שהוא שבעים וכן סך ארבעים ושלשים:

אל נא יחר, בעבור יראתו שלא יכבד רוב חקרו המשפט לפני האל, אמר אל נא יחר לאדני, ולקצר דבריו השיב החמשיות לעשיריות.

אך הפעם, כי אין לי טענה עוד וזכות ללמד עליהם אם לא ימצאו בה עשרה צדיקים ודין שתשחית המקום כלו, ולא זכר לו לוט שיצילנו כי חשב שיכלה בכלל הרשעים כיון שנשתקע וישב אצלם ולא היה לו דרך להנצל אם לא יצא מן העיר, גם לא ידע אם הוא צדיק או למד ממעשיהם:

וילך ה', ונסתלק כבדו מעליו ונראה לו מתוך המראה ששב למקומו במקום שבאה אליו הנבואה, ואחר שכלתה המראה מצא עצמו בביתו במקום שהיה יושב שם: