רד"ק על בראשית טו:ט

קחה לי, פירש להקריבם לפניו ובהם ארמוז לך ענין ישיבתם בארץ ירושתם וגלותם ממנה ובהם אכרות לך ברית שלא תמוט, כי כריתת הברית הוא בזה הדרך, כמו שאמר, העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו (ירמיה ל"ד י"ח) כי אמר הנה ויבתר אותם בתוך .

וזכר שלשת המינין מהבהמה שבהם יכשר הקרבן ורמז בזה שכל זמן שיקריבו הקרבנות כראוי לא יגלו מן הארץ, והשלוש שזכר בהם רמז לשלשה גליות שעתידין בניו לגלות מארצם ועל זה נאמר גם כן, ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ').

ובאמרו עגלה רמז בו לגלות ראשון שהוא גלות מצרים שנקרא עגלה כמו שנא' עגלה יפיפיה מצרים (ירמיה מ"ו כ') כי מארץ כנען שהוא ארצם גלו שם וכבר היו בארצם מושלים לולי כי לא שלם עון האמרי.

ועז ואיל, אמר על גלות בבל ורומי שאנחנו בו היום שהוא מלכות רביעית, ואע"פ שהצרו להם מלכות יון לא הגלום מארצם, ומכל מקום במשל הם נכללים, כי הם נקראים עז בחלום דניאל, ולפי שהם היו תחלת רעת ישראל בבית שני נעשה המשל בהם, והרומים כלו והגלום. ואיל הם מדי ופרס, ולפי שמלכו בבל נקרא מלכותם איל, והנה רמז מלכות בבל ופרס, אע"פ ששלחו גלותם, מלכים מהם האריכו גלותם ואחרו בנין הבית והעיר; וקראו השנים נקבות והשלישי זכר כנגד הטובה שהטיבו מדי ופרס שנקראו איל לישראל, ועוד שלא נתנו הכח והתפארת לעצמם אלא לאל, כמו שאמר כורש מלך פרס, כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי ישראל (ד"ה ב' ל"ו) ומלך אשור אמר, ברח ידי עשיתי (ישעיה י"ג), וכן טיטוס חרף וגדף. וקראו זכר, כמו שהזכר חשוב מהנקבה, והשנים הרעו לישראל ולא הטיבו והתפארו במלכותם לעצמם ולא נתנו הכח והתפארת לאל, לפיכך קראם נקבה.

משלשת, משלש, כתרגום עגלין תלת ודכרין תלתא, ואי אפשר לפרש בני שלש שנים.

ותור וגוזל, ולא ידענו מאיזה מין מהעופות היה הגוזל, כי כל קטני העופות יקראו גוזל, כמו שאמר על בני נשר, על גוזליו ירחף (דברים ל"ב י"א) ואונקלס תרגום ובר יונה, וכן הוא האמת כי הוא הכשר לקרבן והוא הנדרס ואינו דורס, וכן התור, ויש ביניהם שתוף בטבע, והנקבה מהם לא תזקק לזכר אחר מות בעלה, וכן ישראל בגלות, שהיתה כאלמנה בגלות מיום שנפרד בעלה ממנה, והוא חי וקיים, לא עבדה אלהים אחרים בגלות, ואף שאורך הגלות כאלו אין תקוה, אעפ"כ אם שכחנו שם אלהים ונפרש כפינו לאל זר. והתר והגוזל היה משל לישראל שיהיו דרוסים ברגלי האומות בפשעיהם ברוב הזמנים עד יבוא משיח, וישראל נמשל ליונה, כמו שנא' עיניך יונים (ש"ה א' ט"ו) ונאמר יונתי בחגוי סלע (שם ב' י"ד) וכן נמשלו לתר, כמו שנאמר אל תתן לחית נפש תורך (תהלים ע"ד י"ט):