רד"ק על בראשית טו:יב

ויהי השמש לבוא, זה מוכיח כי הכל היה במראה הנבואה, שהרי הכל מראה אחת היהה ובעת אחת היתה והוציא אותו חוצה לספור הכוכבים מלמד שהיה לילה, ואח"כ אמר ויהי השמש לבא מלמד שהיה יום ובסוף היום שהיה היום לערב, ואמר ויהי השמש לבא, שמתחיל לבא ולהיות ערב, ורמז לו בזה גלות ראשון שהוא גלות מצרים, וזהו הערב השמש שהאור הולך ומחשיך.

ותרדמה נפלה, מכח הנבואה באה התרדמה, כמו שאמר דניאל ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה (ח' י"ח) ואמר כי אחר התרדמה נפלה עליו אימה חשכה, וכן אמר דניאל ובבאו נבעתי (שם) כי כן הוא דרך הנבואה פעמים, ולאברם בתחלת הנבואה לא היה לו כל זה, כי בתחלה אמר לו בשורה טובה, אבל עתה כשבא לאמר לו צרת הגלות שיהיה לבניו הפיל עליו תרדימה ואימה וחשיכה גדולה רמז לו על הצרות שיהיו קשות.

אימה חשיכה, כמו אימה וחשיכה, וכן שמש ירח, ראובן שמעון, והדומים להם: