רד"ק על בראשית יג

ויעל וגו' וכל אשר לו, שלא נפקד ממנו דבר. ולוט עמו. אע"פ שהשבע במצרים לא רצה להפרד מאברהם.

ואברם כבד מאד, הוא היה כבד מצד מקנהו ורכושו שהיה רב וכבד מאד, וכן "כאלה נובלת עליה" (ישעיה א') מצד עליה שהם נובלים יאמר על האלה שהיא נובלת, וכן "קרועי בגדים מגולחי זקן" (ירמיה מ"א) והדומים להם:

וילך למסעיו, מסע אחר מסע מעט לפי שהיה כבד מאד במקנה והלך דרך הדרום זהו פירש מנגב, כי מצד נגב היו מסעיו והלך עד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה, והוא ההר. בתחלה, כמו שאמר ויט אהלה:

אל מקום המזבח, הוסיף לבאר עוד להודיע כי לא נטה אהלה במקום אחר באותו ההר אלא באותו מקום שעשה שם המזבח בראשונה, וכל זה להודיע כי ראוי לאדם לקבוע מקום לתפלתו ולעבודתו את ה'; כי יותר לבו נכון במקום שהוא רגיל בו. ויקרא שם, פעם אחרת בשם ה':

וגם ללוט, וגם לרבות על מה שאמר ואברם כבד מאד.

ההולך את אברם, להודיע כי בזכות אברם היתה לו הטובה ההיא לפי שהיה הולך אתו ונשמע אליו.

ואהלים, להודיע כי מטלטלים רבים היו לו ובני בית רבים והיה צריך לאהלים רבים, ומלת ואהלים בחולם האלף "וכן איש לאהליו" (שמואל ד') "ויששכר באהליך" (דברים ל"ג), ועל דרך משקל אהל היה האלף בקמץ חטף כמו מן קודש קדשים, מן חודש חדשים, וכן בא "באהלים תשבו" (ירמיה ל"ה) השכוני באהלים, (שופטים ח') אולי זה שבא האלף בחולם הוא משקל גוזל, תולע:

ולא נשא, בא ארץ בלשון זכר וכמהו "נעתם ארץ" (ישעיה ט').

לשבת יחדיו, כי היה צר להם מקום המרעה שם לרעות מקניהם יחד עם מקנה אנשי הארץ, כי היה רכושם רב לפיכך היה ריב בין רועיהם אלה אומרים אנחנו נרעה מקנינו ואלה אומרים אנחנו נרעה מקנינו והיה המקום צר להם ודוחקים זה עם זה:

והכנעני, פרשנוהו, והוסיף הנה והפריזי, כי גם הפריזי היה יושב בארץ הזאת שהיה שם בית אל והעי:

ביני ובינך, כי אם יריבו רועינו, אי אפשר שלא נריב אנחנו:

הלא כל הארץ לפניך, כמו לפני, כי בכל מקום אשר תהיה לא יהרגוך אנשיהם ולא ירעו לך, כי עזרת האל תהיה עמך בעבורי ובעבור שהלכת בדרכי להכיר הבורא.

הפרד נא מעלי, כי בעבורי אתה בארץ הזאת ואתה ראוי להפרד מעלי ולא אני מעליך, כי אני העקר ואתה טפל לי ולי הבחירה, ועוד אני אומר לך כי נפשי רחבה וכל שכן לאחי אתן הבחירה.

אם השמאל ואימנה, אם תרצה אתה ללכת לצפון הארץ אני אהיה לדרום הארץ בזאת הפאה שאנחנו בו היום, כי לדרום ארץ ישראל היה כמו שאמר "הלוך ונסוע הנגבה, וילך למסעיו מנגב"

ואם הימין, ואם תרצה אתה להשאר בזה שהוא הדרום אני אהיה נדחה מפניך ואלך לצפון הארץ:

וישא לוט את עיניו, מההר שהיה שם כי בהר היו יושבים, כמו שאמר, ונשא משם את עיניו כי מקום גבוה היה לראות את הארץ לפניו וראה את כל ככר הירדן שהיתה ארץ מקנה כי כלה משקה, ואמר כלה אחר שאמר כל להגדיל הדבר, וכן, כל מלכי גוים כלם (ישעיה י"ג).

ככר, כתרגומו מישור, והככר הזה היה סמוך לארץ סדום ועמורה כמו שאמר ואת כל הככר (בראשית יט כה), והיתה הארץ טרם שנשתנה כמו גן ה', והוא גן עדן שהיו ארבע הנהרות משקין אותו, או כמו ארץ מצרים שהנהר משקה אותה כלה.

באכה צער, הה"א כה"א הנצבת עמכה (שמואל א') וזולתו. והכ"ף איננה נוספת כאשר חשבו, וכן כ"ף כערכך, הערכך (ויקרא כ"ז) כי כף באכה לנוכח היא, ככל כף הנמצא וכנגד יודע המקום ידבר, וכן ערכך כנגד הכהן ידבר. ואמר עד צער היה המקום משקה:

ויבחר לו לוט, אחד מן המקומות שהיו בכל הככר, כי כל המקומות אשר בכל הככר טובים.

ויסע לוט מקדם, כלפי מזרח מהמקום שהיה בו, כי הירדן מזרח לארץ כנען, כלומר מסעיו היו מצד מזרח, וכן וילך למסעיו מנגב ועד בית אל, כמו שפירשנו, וזה טעם המ"ם.

ויפרדו איש מעל אחיו, ולוט שהוא הנפרד מעל אברם כמו שאמר לו הפרד נא מעלי, ואיך אמר איש מעל אחיו, אלא אחר שנסע לוט היו נפרדים זה מזה כי רחוק היה המקום ביניהם, כי בעודם יחד היו זה על זה דוחקים זה את זה וכשנסע לוט הנה כל אחד נפרד מעל חברו, אברם בארץ כנען באיזה מקום שנתבחר, וכן לוט ישב בערי הככר זמן בזה וזמן בזה, ונסע ממקום למקום עד שהגיע בעיר סדום ושם קבע מושבו, ואע"פ שהיו רעים וחטאים לא חשש על אנשי המקום, כי המקום ישר בעיניו והוא היה כל כך חזק באמונה וביושר שלא למד ממעשיהם:

ויאהל עד סדום, נטה אהלו ממקום למקום עד שהגיע עד סדום:

ואנשי סדום רעים, רעים לשמים ורעים לבריות והכל הוא לה', כי עברו על מצותיו שצוה לאדם ולנח והם שבע מצות כמו שפירשנו, ובהם ע"ז שהיא חטא לה' ובהם גזל ועריות ושפיכת דמים שהם חטא ורעה איש לחבירו, והכל הוא חטא לה' שעוברים על מצותיו ובוזים דבריו. ואמר מאד, כי פרוצים היו בהם עושים הרעות בפרהסיא ורגילים בהם:

וה' אמר אל אברם, בעוד שהיה לוט עמו, שמא היה סבור אברם כי גם ללוט יהיה חלק בארץ, כי קרובו היה ועמו יצא כמו שאמר לו "הלא כל הארץ לפניך" עתה אחר שנפרד לוט מעמו אמר לו אל תחשוב כי לאחר יהיה חלק בארץ, אלא לך לבדך ולזרעך אתננה ואל תחשוב כי ללוט ולזרעו יהיה חלק עם בניך בארץ, כי אמרת לו "אם השמאל ואימנה, ואם הימין ואשמאילה" אלא הצפון והימין לך ולזרעך יהיה וכן המזרח והמערב. והקדים הצפון והדרום לפי דבריו שאמר ללוט, כי לוט בעבור שהוא קרובך אתן לו גם כן ירושה במקום אחר. כמו שאמר כי לבני לוט נתתיה ירושה (דברים ב' ט'):

כי את כל הארץ, אע"פ שהוא לא היה רואה אותה כולה אמר לו שיראה לארבע רוחותיה וכמו שהיא כולה על גבולותיה כן יתננה לו, וכן אמר למשה וראה את הארץ (שם ל"ב מ"ח) ר"ל מקצתה, והרי היא כמו שראה את כולה, וכן אשר אתה רואה, שאתה רואה מקצתה לך אתננה כולה, כלומר לך אתננה מעתה כי היא מתנה לך, אע"פ שהיא ברשות הגוים לך היא וממך יירשוה בניך ויגרשו הגוים ממנה.

עד עולם, כי אע"פ שיגלו ממנה סופם לחזור אליה:

ושמתי את זרעך כעפר הארץ, על דרך הפלגה, וכן "כחול הים, ככוכבי השמים" ובדרש המשילם לעפר והמשילם לכוכבי השמים, בזמן שאין עושים רצונו של מקום יהיו כעפר לדוש, ובזמן שעושים רצונו של מקום, ככוכבים לרום.

גם זרעך ימנה, אם יהיה זה יהיה זה, ואם לא לא, כלומר שזה אי אפשר גם זה כמו כן, וכן היהפוך כושי עורו וגו' (ירמיה י"ג) גם אתם תוכלו להיטיב:

לארכה, ממזרח למערב. ולרחבה, מצפון לדרום:

ויאהל העתיק משם אהלו ונטה אהלו ממקום למקו' עד שבא וישב באלוני ממרא, ואין זה אילון מורה, שזכר למעלה, כי אותו היה מישור אחר ושם בעל המקום מורה וזה היו מישורים שנים או יותר היו לאדם א' הנקר' ממרא אחי אשכל ואחי ענר.

אשר בחברון, בגבול חברון.

ויבן שם מזבח לה', שהיה קורא שם לבני אדם לשם ה' אל מקום המזבח אשר בנה, ובכל מקום שהיה קובע שם מקום היה בונה מזבח וקורא בשם ה':