רד"ק על בראשית יב:ז

וירא ה' אל אברם, שם באלון מורה נראה אליו להודיעו כי היא הארץ שאמר לו שיראהו.

לזרעך אתן, אע"פ שהוצאתיך מארץ מולדתך להושיבך בארץ הזאת, לא אמרתי שאתננה לך מיד ואוריש הגוים מפניך, כי זה לא יתכן, כי אתה יחיד לא תוכל לישב הארץ עד שיהיו בניך רבים והם ירשוה, אבל מעתה תהיה לך מתנה שתעבור ותלך לארכה ולרחבה עם מקנך ורכושך הרב ואין מי שיאמר לך דבר, אבל לזרעך שיהיו רבים אתננה ואוריש הגוים מפניהם, ואפילו להם כשנכנסו לארץ שהיו שש מאות אלף ואלף שבע מאות ושלשים מלבד פקודי בני לוי, אמר "מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ" (שמות כ"ג ל').

ויבן שם מזבח, כטעם הודאה לאל שנראה אליו ובשרו בארץ ההיא שהיא טובה ורחבה זבת חלב ודבש שיתננה לזרעו: