רבי עקיבא איגר פד

בצורת אור תורה וחושש אני לברכה לבטלה ח"ו רק לכתוב ויו זעירתא, והוספתי לצאת ג"כ לרווחא דמלתא לדעת הריטב"א שיכתוב וי"ו זעירתא ויניח מעט חלק ואח"כ יכתוב עוד קו קטן כזה שלום ע"כ. כנלענ"ד: עקיבא בשולי מכתב ואגב אודיעו שבההיא דפסחים הנ"ל קשה לי דמה משני א"נ שאני תרומה דאקרי עבודה וכו' דמ"מ יקשה ממאי דאיתא במתני' דתרומות שם דקתני ברישא האשה שהיתה אוכלת בתרומה וכו' וא"ל מת בעלך וכו' וכן העבד וכו' וכזה דהם זרים גמורים פשיטא דעבודתם פסולה, וצלע"ג. וההכרח לדחוק דהך בבא בודאי צריך לאוקמי בע"פ דזמנו בהול, ומה דקאמר א"נ וכו' היינו לאורויי דהך בבא דבן גרושה מיירי אף בעלמא ומשום דנקרא בני עבירה, והמקשן דפריך מהך דבן גרושה ולא פריך מרישא דאשה ועבד, י"ל דהיה צריך להאריך להביא כל המשנה עד סיום ור"י מכשיר, לזה נקט הסיפא לחודא, ועדיין צ"ע: סימן עו לידידי הרב רבי יהודא נ"י בק"ק סאמטור על ספיקתו בנזיר שנשבע על חצי שיעור חרצנים דהשבועה חלה על ח"ש, ואח"כ צירף לו עוד ח"ש חרצנים וצירף לכזית, אם נימא דלא חל איסור נזירות על איסור שבועה, או דע"י צירוף הח"ש שהיה אסור מקודם שבועה חל, לידידי אין נדנוד ספק בזה, דאטו הצירוף גורם חיוב נזירות על החרצנים, הא מיד שנדר בנזיר נאסרו עליו כל החרצנים כשאוכל מהם כשיעור, ואדרבא נראה דאינו חייב משום שבועה אלא באוכל חצי שיעור אבל באוכל כשיעור לא, דלגבי שיעור ה"נ נזירות קדים, והכי דייקא לשון הרמב"ם (פ"ה ה"ג מהל' שבועה) נשבע לא אוכל מנבילה ח"ש, ואכל חצי זית הרי מבואר דוקא באכל פחות מכזית אבל אכל כזית אינו חייב משום שבועה. ואך יש לדקדק אמאי לא הוי איסור כולל מגו דחייל באוכל חצי שיעור חייל נמי באוכל כשיעור, וצ"ל דלא מקרי כולל אלא ע"י מין אחר, אבל ע"י אכילה דבר זה באופן אחר לא מקרי כולל ונלענ"ד דיצא להרמב"ם כן, דלכאורה קשה אמאי מוקי ר"ל במפרש חצי שיעור, הא י"ל בפשוטו דנשבע שלא אוכל דברים אסורים, דלענין שבועה באוכל כזית בצירוף מנבילות ושקצים חייב דהוי שם אחד, ולענין איסור הנבילה ושקצים הוי לגבי כל אחד חצי שיעור ואין מצטרפי', כדאיתא בהרמב"ם (פ"ד מהל' מא"ס). וצ"ל דהמשמעות, המשנה ואכל נבילות וטריפות, נבילות או טריפות, ולא אכל ע"י צירוף. ואך עדיין קשה לר"י אמאי צריך לאוקמי בכולל נבילות ושחוטות הא בסתם שלא אוכל דברים אסורים הוי כולל מגו דחייל אלו אכל כזית ע"י צירוף נבילה ושקצים, חייל ג"כ באוכל כזית מנבילה, אע"כ דכה"ג לא הוי כולל, עכ"פ הדבר ברור דחייב משום נזירות, ולית דין צריך בושש: ידידו עקיבא סימן עז לידידי מחותני הרב רבי שלמה נ"י מוואלטש אב"ד דק"ק קינשבורג ע"ד שאלתו בדין חטים המתולעים מקורו בתה"ד (סי' קע"א), כא והמתבאר שם דעיקר ההיתר על ידי ברירת המנוקבים דחיישינן שמא פירשו וחזרו לחורן ולכאורה קשה, למאי דמסיק שם התה"ד להקל דהוי ספק אם יתערב בו איסור, וגם אין כוונתו לבטל, הא זה גם בלא ברירת המנוקבים שייך כן, דאפילו להאוסרים פירות המתולעים וחורן פתוח מחשש שמא פירשו וחזרו לחורו, מ"מ מידי ספיקא לא נפקא והוי ספק איסור ואין כוונתו לבטל, בודאי הא לא קשה דנתיר משום דאין כוונתו לבטל לחוד כדמקילין בדבש שנפלו לתוכו נמלים דרשאי לחממו להתיכו משום דאין כונתו לבטל רק לתקן הדבש, כמ"ש הב"י בשם א"ח, די"ל דוקא בדבש דההיתוך הוא להפריד זה מזה, הדבש מהנמלים ולהשליך האיסור, אלא דממילא נפלט הטעם, זהו מקרי אין כוונתו לבטל דהא מראה בהיפוך שמפריד האיסור, אבל בטחינה שנתערב הכל יחד י"ל דמקרי קצת כוונתו לבטל ולכאורה ראיה לזה דא"כ כל תערובות בע"ח דלא בטל, הא צריך לשוחטן לתקן המאכל, א"כ לישתרי לכתחילה לשוחטן דאין כוונתו רק לתקן המאכל ולשתרי, וכן ברימוני בדן הא צריך לפוצען לתקן המאכל, וכן במתני' (פ"א דערלה מ"ו) לגבי נטירה הא צריך לתלוש לתקן המאכל, אע"כ דבכה"ג שמתערב הכל מקרי בכלל מכוון לבטלו ועיין תרומות פ"ה מ"ט בהר"ש שם בשם הירושלמי דמותר לטוחנן לכתחילה, וכ' הר"ש שם בשם הירושלמי דאיתא כר"י דערלה, ויש עוד שנוייא בירושלמי שכן דרך כהנים להיות טוחנן מדומע, ופי' מהר"א פורקאן שהרי אף הכהנים עתידין לטוחנן, נראה הכוונה כיון דממילא ודאי יוטחן כשיתן לכהן ויבוטל האיסור, ותיו"ט כתב בדרך אחר [ועיין פר"ח ( ססי' ס"ד) הוכיח ממתניתין תרומות הנ"ל דאין כוונתו לבטל מותר ותמוה מלבד דהעלים עין מהר"ש הנ"ל, גם איך יפרנס לנו דין בע"ח דלא בטלי ורימוני בדן דאסור לפצען ומה הפרש בין טחינה בחיטין בין פצוע ברימונים]. מזה היה נראה דהתה"ד התיר דוקא בצירוף ב' טעמים, ס' אם יתערב בו איסור, גם קצת אין כוונתו לבטל בזה מותר, ומה דסיים התה"ד וכה"ג כ' א"ח בהל' פסח כמבואר לעיל בתשובה והוא (בסי' קי"ד) על ברירת חיטין לפסח, י"ל התם איכא סניף דקודם פסח הכל היתר ולא מקרי ביטול איסור, ולזה כתב התה"ד דה"ה הכא דאיכא סניף שמא לא יערב בו איסור מקילין בכה"ג. אך מ"מ קשה כנ"ל, גם בלא ברירה לשתרי מהנך ב' טעמים, ספק אין כאן איסור דלא פירשו ואין כוונתו לבטל, לזה י"ל דוקא בספק אם נתערב בו דבר, דהספק שמא אין כאן תערובות שיחול עליו שם ביטול, אבל אם התערובות ודאי, אלא דהספק בגוף חתיכה המתערב אם אסור או לא, דינן כודאי איסור וראיה לזה מההיא דספק דרוסה שנתערבה דפסקינן דלא בטלה ונימא כיון דבלא"ה צריך לשוחטן א"כ הוו ב' טעמים למעליותא ספק איסור ואין כוונתו לבטל, אע"כ דדוקא בספק תערובות מקילין, וה"נ התולע בעצמו אסור משום ס' פירש הוי כודאי איסור, וכן בההיא דחמאה (סי' קט"ו) ג"כ הס' שמא הלכו צחצוחי חלב באור והוי ס' אם נתערב בו איסור ואי דעדיין קשה לשתרי מכח דהוי ספק בתערובות שמא מקול הטחינה ברחו ויצאו דרך נקבי אפרכסת, כמ"ש התה"ד בשם חד מרבוואתא להכשיר מהך טעמא לחוד, אלא דהתה"ד כ' עלה שאין זה ברור, אבל עכ"פ הסברא טובה לעשות ממנו ספק א"כ גם בלא ברירת המנוקבים לישתרו, דהוי ספק אם נתערב ואין כוונתו לבטל, ולזה צ"ל דבלא ברירה אין כאן ביטול, דאפשר דאין ס' נגד התולעים, וממילא גם קושי' הנ"ל מתורצת בזה. אמנם לכאורה קשה עדיין לישתרי מחמת ס"ס, ספק לא פירשו ס' ברחו ויצאו לחוץ, אף דבידינו לברר הנקובים ולהשליכן, ובזה רבים מחמירים, מ"מ כבר הוכחתי דזהו דוקא באיכא לברורי הספיקות אם איסורא או לא, אבל היכא דיש לברר