רבי עקיבא איגר רלו

נצלה קולף ואוכל, משמע דשמואל אמר כן לדינא, אף דאיהו ס"ל מב"מ לא בטל, וזהו פסיקא ליה לתלמודא מסברא, דאף בכחוש, מ"מ יוצא משהו מחל"ח בלא רוטב ומכח סברא דכח היתר מעורב בו, לזה לבתר דמשנינן דחלא מפעפע מוכח דמפעפע מיד בכולו, לזה שפיר פרכינן מדר"י, ואם נימא דכחוש א"י כלל אפילו משהו מחל"ח, עדיין מאי פריך מדר"ה, דלמא חלב מפעפע רק כ"ק, רק כיון דשמן הוא יוצא משהו מחל"ח בלא רוטב, ור"ה לטעמי' דמב"מ במשהו, אע"כ דזהו סברא חלוטה דגם כחוש מוציא משהו מחל"ח בלא רוטב, ומכח סברת כח אחר מעורב בו, ודוק: סימן קסז ומה דתמה ידידי ני' בהרא"ש פ"א דבכורו' (בדף ט') שכתב דזכר ונקבה הוי רוב לפטור, אלא כיון דאפשר בהפרשת טלה ולא מפסיד מידי לא סמכינן עלה, הא הרא"ש ס"ל דחזקת חולין שהי' לולד במעי אמו הוי חזקה מעליא, וא"כ יקשה במתני' פ"ד דטהרות, ספק בכור המוציא מחבירו עליו הראי' ואמרינן עלה פ"ק דבב"מ ותני עלה אסור בגיזה ועבודה, וכנראה מהרא"ש והר"ן (דף י"ט) דמיירי בכל ספיקות אף בילד' זכר ונקבה, והא בזה דליכא חזקת שלא ילדה הוי רוב וחזקה לפטור, דלא חיישינן אפילו מדרבנן עד כאן דבריו: מ"ש דמשמע כן מהרא"ש, נ"ל דמפורש כן בהרא"ש על המתני' (דף י"ז) זכר ונקבה אין לכהן כלום, דכתב הרא"ש דירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לבעלים, ויקשה הא הוי רובא וחזקה לפטור, ואמאי מפסידים ליה לרעות עד שיסתאב: ולענ"ד היה נראה דהא חזינן דעת רוב הפוסקים דבספק טריפה, אף דנולד ריעותא מחיים מקרי חזקת היתר, ומקורו מיבמות פ"ג, דנתגרשה הערוה ספק קרוב לה, דאמרינן אוקי אותה בחזקת היתר לשוק, אף דנולד ריעותא מחיים דהיתה אסורה לעלמא באיסור א"א. ונראה לי לא דמוכח רק דאין מחזיקים מאיסור לאיסור, דחזקת א"א ודאי נסתלק לפנינו, אלא אפילו באותו איסור עצמו, דהא שם בנתקדשה ערוה בספק קידושין, ספק קרוב לה, אמרינן אוקי אותה בחזקת היתר ליבם, ואמאי הא כשנולד הריעותא היתה אסורה ליבם גם משום אשת אחיו, ונימא אוקי אחזקת איסור דאשת אח, דעדיין אסורה משום הך איסור אשת אח דהקדושין דערוה היה קרוב לה, אלא ע"כ דמ"מ מקרי חזקת היתר, והיינו משום דהיינו דנין כשימות בעלה תהא מותרת ליבם, והרי מת לפנינו, אלא דבאת לומר דנתחדש דבר שמיתתו לא יהא מתרת אותה, דהיינו קדושי ערוה, בזה אמרינן אוקי אחזקה דמיתת בעלה תהיה מתרת ליבם: ומזה נראה לענ"ד לפרש קושיית תוס' יבמות שם מההיא דישב לו קוץ בושט, והאחרונים הקשו דהא הוי ספק בשחיטה, ולענ"ד דס"ל לתוס' דרק בספק שהה או דרס, דהחזקה היתה אם יעשה השחיטה כתיקונה תהיה מותרת, וזהו עצמו בספק אם עשה שחיטה כהוגן וכתיקונה, אבל בישב קוץ דהשחיטה הי' כתיקונה והחזקה היה מורה דאם יעשה כן תהיה מותרת, והרי נעשה כן בפנינו, אלא דבאת לומר דנתחדש דבר נקובת הקוץ שגורם שלא תתיר השחיטה, דזה הוי כמו חזקת היתר ליבם הנ"ל. ולפ"ד קשה איך כתב הרא"ש דחזקת חולין הוי חזקה הא אדרבא אנו דנין מיד דכשיולד יהי' קדוש בבכורה, והרי נולד בפנינו. אמנם באמת הרא"ש כ"כ גבי חולבת דמכח חזקת חולין, י"ל דכה יקום וכה יהי' ולא ישתנה להיות קדוש בלידה דבאמת כבר ילדה, וא"כ הכא בזכר ונקבה דהיא מבכרת ומיד אנו דנין כשיולד יהי' קדוש דמאן מפיס דהנקבה תצא תחילה, כמו כן אפשר דהזכר יצא תחילה, לא מקרי חזקת חולין: אולם איני עומד על כוונתו דמעכ"ת, אמאי הוצרך להקשות בהקדמת דברי הרא"ש דחזקת חולין הוי חזקה, והוי רובא וחזקה הא ברוב לחוד ג"כ לא חיישינן אפילו מדרבנן, ואמאי לא הקשה בפשוטו כאשר אנכי הקשיתי ובקוצר כיון דהרא"ש כתב דזכר ונקבה מדינא פטור, ורק כיון דאפשר בהפרשת טלה בלא הפסד, א"כ אמאי בכור בהמה טהורה מפסידינן ליה לרעות עד שיסתאב וממילא אסור ג"כ בגיזה ועבודה, וכן הי' קשה לי על דברי הרא"ש מקודם שכתב דבב' זכרים ונקבה מדינא סגי בטלה שנותן לכהן דהוי ס"ס, שמא אחת ילדה ב' זכרים ספק שאחר נקבה נולד הזכר, אלא כיון דסגי בהפרשת טלה לא מפסידין, ואמאי בבכור בהמה טהורה קתני במתני' (דף י"ז) בב' זכרים ואחת נקבה דנותן אחד לכהן ואחד ירעה: ובזה אמרתי דדוקא בפטר חמור דסגי בהפקעת קדושה ע"י טלה, בזה שייך לומר דבטלה אחר שנותן לכהן הופקע הקדושה ויותרו שניהם מכח ס"ס, אבל בבכור בהמה טהורה דל"ש פדיון, וא"א לנהוג חולין בב' הזכרים, דע"ז ליכא ס"ס, וממילא שניהם אסורים בספק קדושה, דאיזה מהם תתיר ואיזה מהם תאסר, ואף דמשמע במתני' שם דבמת אחד מהם השני ירעה, ומשמע דגם במת ונאבד מהעולם, וא"צ לדון עוד עליו, מ"מ י"ל כיון דכבר נאסרו שניהם הוי שניהם גוף איסור, (עי' ש"ך יו"ד סי' קי"א סק"ד), אבל בזכר ונקבה יקשה כנ"ל, וכעת מצאתי דהקשה כן המשנה למלך (פי"ב הי"א מהל' בכורים) על ב' זכרים ונקבה ולענ"ד כמ"ש, מ"מ לפי תירוצו מיושב ג"כ ההיא דזכר ונקבה, ידידו ד"ש: עקיבא במ"ו הרב רבי משה בשולי המכתב ובעמדי בענין זה נתקשיתי מאד בשיטת תוס' בכורות (דף י"ז ע"ב) וחולין (דף כ"ח ע"ב) דבההיא דמחצה על מחצה כרוב, אף דקיי"ל כרבנן דריה"ג דא"א לצמצם מ"מ הוי ס"ס, שמא האמת כפי הנראה לנו שהוא מחצה, ואת"ל דאינו כן דלמא הנשחט הוא הרוב וחידוש בעיני שלא הערו האחרונים להוציא מזה דעת תוס' דס"ס גם באתחזק איסורא שרי, דהא במחצה על מחצה בשחיטה הוי ס"ס בפסול השחיטה דהוי חזקת שאינו זבוח], מבואר דס"ל דא"א לצמצם היינו דאי אפשר לנו לברר הדבר, אבל מ"מ יוכל להיות שהוא מצומצם, ולא ידעתי, א"כ בבכורות (דף ט') דאמרינן מאן תנא א"ר ירמיה דלא כריה"ג, והא התם לא הי' הלידה בפנינו, אלא דנמצא בדיר ב' זכרים, ואיך תליא זה בפלוגתא דריה"ג ורבנן אי סמכינן על השערת ראות עינינו, הא ממילא לא הי' הלידה בפנינו, ואם חיישינן לריה"ג דהי' מצומצם, הכי נמי ניחוש לרבנן, וצריך עיון גדול: סימן קסח לידידי הרב רבי נתן ני' האב"ד דק''ק שובין מה דהקשה רמפכ"ת לר"ל דס"ל פ"ג דשבועות דבאיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן איסור כולל, יקשה ממתני' סוף נדרים, ונטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים, הא לא חל האיסור על האחרים, דאין איסור חל על איסור, ותוס' הקשו ממה דאתי כר' יוסי דלית ליה כולל, וזה יש לדחות דס"ל רק כר' יוסי לענין עינוי נפש, אבל לא לענין איסור חל ע"א, אבל לר"ל יקשה כנ"ל, ומ"ש התוי"ע על קושיית תוס' הנ"ל דהו"ל איסור מוסיף, זה אינו, דהא ע"כ מיירי דאסרה התשמיש עליה, דאי דאסרה תשמישה על היהודים אינו חל כלל להבעל דמשעבדא ליה, ואף דקונמת מפקיע הא אלמוה לשעבודא דבעל, אף דבהקדש לא אמרינן אלמוה, היינו רק בהקדש דממילא חל על הכל, משא"כ בקונם אין חילוק בין קונם על הבעל לחוד ובין על כל העולם, עכ"ד: מה דפשיטא לרומ"פ דבקונם אין חילוק, מלבד דאף דמסברא אין חילוק, מ"מ י"ל דל"ש בזה אלמוה דליכא חשש שלעולם תעשה כן להפקיע שעבודו כיון דאוסרת עצמה לכל העולם, גם אשתמיטתיה דברי הגהת ש"ע חוה"מ (סי' קי"ז) דבקדושת הגוף א"י לאסרה על המלוה אא"כ אסרן על כל העולם, והוא מהמרדכי פ' המדיר דאלמוה רבנן גם לשעבודא דמלוה, ואם אמר קונם נכסי עליו לא חל אא"כ אסרם לכל העולם, הרי דבקונם כללי לא אלמוה אך מ"מ קושייתו דמר מסתבר לדעת הב"י יו"ד דהקשה על הטור שכתב דבאמרה קונם תשמישי על כל העולם יפר חלקו, הא בזה לא חל על הבעל דמשעבדא ליה, ומתני' ע"כ מיירי באסרה התשמיש עליה ובזה יקשה