רבי עקיבא איגר רכט

עוד גם דם טמא ונאבד. אבל להרז"ה כיון דכך הקבלה דא"א לפה"ק בלא דם טמא. גם בכה"ג טמאה. דע"כ היה ג"כ דם טמא ונאבד. וא"כ לדעת הראב"ד בפשוטו ניחא, די"ל הא דאמר רבא חוששת מראשון דנ"מ אם ראתה עם השליא דם טהור, דמצד א"א לפה"ק בלא דם היתה טהורה: ובהכי מיושב קושיית תוס' נדה (דף כ"ב ע"ב ד"ה ולפלוג נמי) אשערה וקליפה לא פריך וכו'. והיינו דבהך בבא בשערה וקליפה לא קתני במתני' אם יש עמהן דם וכו' א"כ לא הו"מ ר"י לפלוג. די"ל דתני רק מדין השערות וקליפות ועצמות איזה טמאה דהנך לאו דם הוא. ונ"מ אם ראתה עמהם דם טהור דלית ביה משום א"א לפתה"ק בלא דם וכנ"ל. ורק ברישא דקתני אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה. דמשמע להדיא דכל דאין עמה דם טמא אף דליכא גם דם טהור טהורה. מש"ה פליג ר"י דבין כך ובין כך. ר"ל דאף דליכא דם טמא מכל מקום כיון דליכא גם דם טהור טמאה. דאי אפשר לפתה"ק בלא דם ונאבד הדם ואזלינן בתר רוב דמים דטמאים משום הכי פריך הש"ס רק דלפלוג בסיפא דהמפלת דגים. דקתני ג"כ אם יש עמהם דם וכו'. ונכון: גם יש לומר דמה דא"ר לחוש חוששת מראשון. היינו דאם תראה דם ביום מ"א חיישינן דהלידה מראשון וכלו ימי טוהר. אבל באמת עדיין יש לפקפק בזה. וכמו שנכתוב לפנינו בס"ד: ומה דהקשה מעכ"ת ני' בסוגיא דבב"ק הנ"ל, דאף אם יש מקצת שליא בלא ולד. ניחוש מראשון דאם נדון לספק ספיקא. גם ביום ט"ו נבא לטהר מחמת ספק ספיקא. דשמא היה מקצת שליא דיום ב' בלא ולד ושמא היה בו רק מיעוט ולד דרובו יצא בראשון לא קשה מידי. דעכשיו אנו דנין ביום הא' דמסתמא עתה לא יצא הרוב. ולמחר כשיצא שאר השליא הא נראה לנו להדיא דיצא הרוב. ולא היה מקום לדונו בס"ס להיפוך גם מה דנראה מדעת מעכ"ת דלפי האמת דאין מקצת שליא בלא ולד ל"ש ס"ס ביום ט"ו. דבודאי היה ולד במקצת השליא דיום ב' לענ"ד ל"ש לומר כן. דהרי אם באנו לומר דהיא בלא ולד. אף דעתה בצירוף דשליא יום הראשון יצא כל השליא. ע"כ אמרינן דיצא כולו ביום הראשון. א"כ אין שייך לדון בו דאין מקצת שליד בלא ולד. דהרי אפילו כל השליא אפשר להתעכב אפילו אחר נפל דהרי לשיטת רש"י תולים השליא בולד תוך ג"י. מכ"ש הך מקצת דמתעכב אחר יציאת הולד בראשון אף דרוב הפוסקים חולקים על רש"י דאין תולין שליא בנפל כלל. מכל מקום היינו משום דאין דרך בנפל לבקוע השליא ולצאת כיון דאין בו חיותא. אבל בכהאי גונא דחזינן דהשליא נחלק יציאתה בב' ימים שפיר י"ל דיצא הולד כולו במקצת דביום ראשון והשאר התעכב עד יום ב'. ודוקא בהיפוך ביום א' אמרינן דבעוד שלא יצא הולד אינו יוצא שום שליא, ועי' תוס' (דף כ"ו ע"ב ד"ה המפלת) א"כ לכאורה ישאר קושיית מעכ"ת ני' לפי האמת תהיה טהורה ביום ט"ו מס"ס. דהא לא סתרה עוד הס"ס ביום הראשון. כיון דבאמת אין מקצת שליא בלא ולד ליכא ס"ס בראשון: אבל נראה לי דהא בלא"ה יקשה על יסוד הס"ס ספק לא יצא ולד כלל ספק דיצא מיעוטו. הא הוי הכל משם א'. דמ"ש בלא ולד או מקצת ולד. ולזה צ"ל בפשיטות. כיון דיש ספק שמא אין כאן לידה כלל. ואם יש כאן דלמא אינו כשיעור לידה. הוי ס"ס מעליא. דדוקא בההיא דפ"פ דשור שחוט לפנינו ובאנו לדון בצדדי ההיתר שמא באונס ושמא קטנה. זה מקרי שם אונס חד. וכן בההיא (דסימן קפ"ז) בקושיית הש"כ, כיון דהדם לפנינו ואנו דנין שמא מצדדים או ממכה הוי הכל חד. אבל הכא דתחילה צריכים לדון אם יש כאן מציאות הולד. א"כ נראה דכ"ז בראשון דאנו דנין שמא אין כאן לידה כלל. אבל לענין יום ט"ו כיון דכבר הלידה בפנינו, ע"י יציאת כל השליא ואנן מסופקים אם הוי לידה בראשון או בשני. א"כ הס"ס שאנו דנין על יום השני אם לא הי' בו ולד. היינו דדלמא כל הולד יצא בראשון. וספק שיצא הרוב ולד בראשון זהו הכל שם אונס חד. דשמא הי' הלידה בראשון ע"י כולו או רובו. ודוק: ולזה כוונתי לעיל במ"ש אבל באמת עדיין יש לפקפק. היינו דאם הנ"מ רק לענין יום מ"א שוב לא היינו יכולים להכריח דאין מקצת שליא בלא ולד. דלענין יום מ"א דכבר הי' הלידה. ואנו דנין רק אם הי' כל הלידה ביום א' או ביום ב'. א"כ כשאנו דנין שמא לא הי' הלידה ביום הראשון על ידי שהי' כל הלידה ביום השני או רוב הלידה ביום השני. זהו שם אונס חד הוא. וכנזכר לעיל ודרך גררא אעתיק לרו"מ מה דכתבתי בגליון שו"ת פנים מאירות (ח"א סי' ז') במה דתמה על תוס' חולין מסוגיא דבב"ק דפרכינן מאי קמ"ל דאין מקצת שליא בלא ולד. הא יש לומר דהתם בבהמה הראש פוטר. אבל באשה דראש אינו פוטר ס"ד דל"ח דיצא רובו מחוי. וכתבתי וז"ל לענ"ד לא קשה מידי. דשפיר פרכינן כיון דמוכח עכ"פ מההיא דשליא שיצאתה מקצתה דאין שליא בלא ולד ממילא ידעינן מסברא כי היכי דהתם חיישינן דיצא ראשון. ה"נ ניחוש דיצא רובו אלא דבאמת הקושיא בנויה כפי הדרך הנכון שכתב הפמ"א שם בתחילה ליישב קושיית המהר"ם מלובלין על רש"י דלפמ"ש בב"ק דחיישינן דיצא רובו מחוי. א"כ היכי פרכינן מאי קמ"ל דראשו כילוד. תנינא, הא דחשש דיצא רובו. והיינו דרש"י בב"ק דקאי לר"א דס"ל דאין הראש פוטר בנפלים מוכרח לפרש דיצא רובו ובו אבל בחולין קיימא במסקנא ומפרשין כפשוטו דבמקצת שליא א"א להיות רוב. א"כ מדחזינן לפי האמת דהוא רחוק לחוש לרוב. ממילא ל"ש לומר. דהוי מלתא דפשיטות מסברא. עד דנימא דלא הוצרך ר"א לאשמעינן. דנדע מסברא לדמות חששא דרובו לחששא דראשו ואם כן יפה תמה. דלמא זהו באמת קמ"ל ר"א דחיישינן לרובו גם יש לדון דאין לדמות חשש רוב לחשש ראשו. דשמא הי' ס"ד דרוב במקצת שליא ישנה עם ולד. ומיעוטם בלא ולד. ומש"ה בבהמה אין להתיר מכח סמוך מיעוטא דליכא ולד לפלגא דיצא מקצתו, די"ל דלפי הצד דיש ולד איכא רוב צדדים לאיסור שמא ראשו ושמא רובו. אבל באשה דליכא לידה ע"י ראשו. הי' ס"ד לומר דסמך מיעוטא דליכא ולד לפלגא דלא יצא רובו. ולזה קמ"ל ר"א דחיישינן מראשון משום דאין מקצת שליא בלא ולד אמנם ישובו של הגאון על קושיית מהר"ם לובלין אף דהיסוד טוב מאד דרש"י הוצרך לפרש למנקט רוב משום ר"א לשיטתיה, אבל מ"מ תירוצו דחוק במה דקאמר דלפי האמת מוקמינן כפשטיה. מ"מ יקשה מנ"ל להש"ס חולין למיפרך מזה בפשיטות. דלמא כי היכי דלמ"ד אין הראש פוטר בנפלים מוכח דחיישינן לרוב ה"נ לדידן ולזה נ"ל יותר למ"ש שיטה מקובצת בב"ק ליישב קושית מהר"ם דשליא שיצאתה מקצתה. כ"ש משמע אף בענין דאי אפשר דיצא רוב בהך מקצת. אבל ר"א דאמר בב"ק מקצתה בראשון ומקצתה בשני. משמע חציו בזה וחציו בזה. מש"ה חיישינן דיצא רובו עיי"ש, וזה לבד ג"כ אינו מספיק. דמ"מ מאי בעי רש"י בזה למנקט רוב וגם היא גופא תיקשי על ר"א דנקט מקצתה ולא נקט דאפילו כ"ש חיישינן אבל בהצטרפות דברי הגאון הנ"ל עולה יפה. דר"א לשיטתיה דאין הראש פוטר באשה במחוי מש"ה ביצא כ"ש בראשון ליכא חשש רק ביצא חציו ומחשש רובו. א"כ שפיר יש לקיים דברינו ליישב דברי תוס חולין וכנ"ל. די"ל דפסיקא להש"ס מסברא היכא דיש חשש ליציאת רובו ראוי לחוש כמו היכא דחיישינן ליציאת ראשו. ולזה שפיר פרכינן מאי קמ"ל דאין מקצת שליא בלא ולד תנינא. דכמו דבבהמה שיצאה כ"ש דליכא חשש רובו וליכא ב' צדדים לאיסור חיישינן לראשו. וע"כ משום דליכא אפילו מקצת שליא בלא ולד. והוי רק חד ספק שמא יצא ראשו, ה"נ נדע מסברא דביצא חציו בבהמה חיישינן לרובו. ע"כ כתבתי בגליון. ידידו עקיבא בשולי המכתב ובההיא ענינא קשה לי קצת לשיטת הפוסקים דס"ס בחזקת איסור אסור. איך יפרשו סוגיא זו דאיך מוכח דאין מקצת שליא בלא ולד. הא אף דהוי ס"ס אסור כיון דיש בו חזקת איסור דאינו זבוח וצ''ע.