רבינו יונה על פרקי אבות ב:טז

הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור. שלא תעלה על דעתך אינני רחב לב ולא אוכל לגומרה ומה יתרון בעמל ומה אועיל ביגיעתי שלא עליך לגומרה אלא אחר שבתורה אתה עמל קיימת מצות בוראך:

ולא אתה בן חורין להבטל ממנה. שלא תאמר הואיל ואיני חייב לגמור את המלאכה לא אעצר את עצמי אלא אלמוד בכל יום שעה אחת. ולא כן הדבר. כי עבד קנוי אתה עליה להגות בה יומם ולילה ואז תצליח את דרכיך ואז תשכיל:

אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה. לומר שיש יתרון למרבה מדעתו ונחכם על הממעיט אע"פ ששניהם לא נתבטלו:

ונאמן הוא בעל מלאכתך. שלא תפחד כפועל ובעל הבית שלא יאמר לך לך ושוב על שאין מעות בידו כי אתה עמל למי שישלם לך שכר פעולתך ומשלם בנאמנות:

ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא. וכי תחשוב בזה יתחזק ידיך לעשות בתורה שהיא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ואין יורד לסוף (ובמצותו). מתוך כך אתה מעלה על לבך גודל חסדיו של הקב"ה ותוסיף בו אהבה: