רבינו יונה על פרקי אבות א:טז

רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק. ר"ל שיקבל חברו לרב אע"פ שלא יהיה חכם יותר ממנו ואפי' אם לא השיג אל חכמתו כדי שיסתלק מן הספק. ובירושלמי אומר זיל איתי לי זקן מן השוק דאיסמוך עליה ואישרי לך. שפעמים החכם יסתפק בהוראה ואינו יודע למה לומר. אם יתיר ושמא הוא אסור ותארע תקלה על ידו ואם יאסור המותר נמצא מפסיד ממונן של ישראל והתורה חסה עליו. על כן יעשה חברו רב וישאל ממנו ספקותיו. ויעשה ההוראה על פיו אפי' אם הדבר הוא פשוט אליו ואפי' להתר אף כשאינו גדול כמותו בחכמה. וכן אמרו הגאונים ז"ל כל היכא דלמר מספקא ליה ולמר פשיט ליה הלכתא כמאן דפשיט ליה. ואפי' תלמיד לפני הרב:

ואל תרבה לעשר אומדות. שלא יעשר מאומד פירותיו. ורצה לעשר בעין יפה מה שמדד יותר מן העשירית נמצא שהוא טבל שאינו מעושר עד שיתן עיניו לעשר אותו והוא לא חשב עליו ונמצא שיש קלקול במעשר הזה. וזה הדבר הוא משל מענין הסברא שאין לאדם לעשותה מאומד. אלא על דרך העיקר ושירד לסוף הדעת. ואין זה בכל הסברות שיש שהיא לפנים והחכם אע"פ שסברתו נוטה לזה הצד מבין הוא מכיר כי חכם אחר יוכל לומר דרך אחרת אלא שזה נראה לעיניו יותר. ויש סברא שהחכם מחדש אותה יכיר וידע כי הוא מוכרחת על פי סברא הנכונה ואין אליה פנים אחרות ולא יהי' חכם שיחלוק עליה והמבין יבין. ועל זה סמך הדבר אל עשה לך רב והסתלק מן הספק שהם מעין הסברא כמו שכתבנו: