רבינו גרשום על תמורה טו:

אף חטאת אינה נאכלת שעל ע"ז הביאום. והוו שעירים הנשרפים:

והא הכא דמתו בעלים. דורו של צדקיהו וקא קרבה וקשיא לר' יהודה:

אמר רב פפא אפילו [למאן דאמר חטאת שנתכפרו] כו'. וליכא למידק הא מיהא לפי שאין דין מתה בצבור ולא קשיא לר' יהודה:

[אי נימא משום דכתיב תחת אבותיך יהיה בנך. דהבן במקום האב הוא ולא הוי כמת:

אי הכי אפי' ביחיד נמי. נימא דבן במקום אב קאי ולא ליהוי חטאת שמתו בעליה]:

דקאמר רחמנא לאייתוייה מתרומת הלשכה דכתב זאת [עולת] (תורת) חדש בחדשו חדש והבא קרבן מתרומה חדשה:

[ודילמא מתו להו מן מרייהו. דהני זוזי אלא ש"מ דאין דין מיתה בצבור]:

ואיבעית אימא כי אקרבינהו להני חטאות. דשעירי עבודה זרה אחיי דאישתיור מההוא דרא אקרבינהו דלא הוו חטאת שמתו בעליה והא נמי דקא ילפת משעיר דר"ח ודילמא שאני שעיר דר"ח דהא איתיה לרוב צבור דקיימין דאקדישו הנהו זוזי ובימי עזרא נמי הוה עדיין רוב צבור של דורו של צדקיהו קיימין. [והיכי מקרבי קרבן לעבודה זרה והא מזידין הוו]:

הוראת שעה היתה. לפנים משורת הדין:

היו למידין תורה. בדקדוק כמשה:

אם רבו מטהרין. [טיהרו] אלמא לא בריר להו כמשה:

מאי דאישתכח. בימי אבלו קאמר אם רבו מטהרין טיהרו. ל"א הני מילי ליבא דאימעוט היינו נמי בהלכות שנשתכחו בימי אבלו דמשה:

ורבנן (אמר) ר' יהוד' בר אילעאי (ואמר) [או] רבי יהודה בן בבא (קאמר) דהוו דרי דרי בתר יוסי בן יועזר ולא נמצא בהן שום דופי: