רבינו גרשום על מנחות נה:

אפייה בכלל. לא תעשה היתה:

לאיתויי קיטוף. מה א) רבינו מפרש דקיטוף הוא מלשון תלישה וכ"ה בערוך ערך קטף ב' והוא מלשון הכתוב הקוטפים מלוח עלי שיח. שתולש העיסה לכל חלה וחלה אע"ג דאינו מעשה חשוב:

אנן מחלקם קא דרשינן. דאם החמיץ שיריה דעובר ולא מן תאפה חמץ:

ואימא כוליה. לא תאפה נמי לחלקם (קאמר) [אתא] ולא מצית למשמע מינה למעשה יחידי:

המרוחקין זה מזה אחד בפרשת ויקרא ואחד בצו את אהרן:

ושחט אותו בשעיר של נשיא כתיב:

לקובעו. כלומר לעכב:

ת"ל ושחט את החטאת במקום העולה. בשעירת יחיד כתיב:

לאו משום דהוי כלל ופרט המרוחקים זה מזה. במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת כלל והוא בסדר צו. ושחט אותו במקום פרט והוא בויקרא. ואי לאו דכתב רחמנא ושחט את החטאת הוה אמינא אין בכלל אלא מה שבפרט והאי דנשיא הוא דבעי צפון אחרינא לא:

פרט וכלל הוא דפרט נכתב קודם:

השתא דנפקא ליה מושחט את החטאת שכל חטאות טעונין צפון אותו למעוטי מאי:

ואין שעיר נחשון. אע"ג דהוי שעיר נשיא כוותיה:

מדיכול למימר וסמך ידו על ראשו וקאמר על ראש השעיר לרבות שעיר נחשון: