רבינו גרשום על כריתות ח:

אלא דכולי עלמא לטבילות מדמי להון ובחוששין לפשיעה קא מיפלגי דר' יוחנן בן נורי. דאמר תאמר על האחרות ותיפטר משום דסבר חוששין לפשיעה דאי אמרת תאמר על אחת מהן ותיפטר שמא יש אשה שתלד לידה אחת ודאית ואינה רוצה להביא קרבן שתאמר והלא אישתקד היו עלי חמש לידות ודאות ולא הבאתי קרבן על ארבע מהן ועכשיו נמי אינה מביאה קרבן על לידה זו ופשעה ואינה מביאה אבל כשנאמר תאמר על האחרונה סברה זה שחייבוני לומר על האחרונה היינו טעם דשם לידה אחת היא והוי משמע כאילו אחרונה כיפרה על כולם אף עכשיו איני נפטרת בלא קרבן:

ור' עקיבא. דאמר על אחת מהן סבר לפשיעה לא חיישינן דכיון דידעה דלא נפטרה אישתקד בלא שום קרבן אף השתא נמי אינה נפטרת ותביא קרבן:

סליק פרקא

ארבעה מחוסרי כפורים. אינן רשאין לוכל בקדשים עד שיביאו כפרתן אע"ג דנטהרו:

ר' אליעזר בן יעקב אומר גר. אע"פ שמל וטבל מחוסר כפורים הוא ואסור לוכל בקדשים עד שיביא קינו ויזרק עליו הדם:

ונזיר טהור ששילם נזירותו מותר הוא לוכל בקדשים שטהור הוא אבל מחוסר כפורים הוא ליין שאסור לשתות יין ולגלח וליטמא למתים עד שיביא כפרתו:

מטמא באונס. אם ראה זיבה מחמת חולי או מחמת אותן דברים שבודקין בהן את הזב:

מבשרו. מעצמו:

ומטמא בראיות. בג' ראיות:

כבימים. כזבה בימים דכתיב בזב ג' פעמים זובו:

וזבה. בימים ואשה כי תזוב ימים רבים ימים שנים רבים שלשה:

וזבה מטמא באונס. דלא כתיב בה מבשרה והאי דכתיב ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה מבשרה האי בנדה קא מיירי והאי בבשרה ילפינן מינה מלמד שמטמא בפנים כבחוץ:

כשהוא אומר והצרוע הרי כאן שנים. צרוע דלעיל והאי והצרוע הרי שנים אחד לאיש ואחד לאשה:

א"כ מה צורך לומר איש נתקו הכתוב לדין פריעה ופרימה מענין של מטה מן והצרוע סתם דמשמע [נמי אשה] ונתנו לצרוע של מעלה דכתיב ביה איש פורע ופורם דהיינו דכתיב בלשון זכר בגדיו וראשו. לישנא אחרינא א"כ כיון דמצרוע נפיק בין איש ובין אשה ובין קטן א"כ למה כתיב איש לענין של מטה לומר לך כו':

ולא מחוץ לאהלה. שאם היא מצורעת ובעלה אינו מצורע מותר לשמש עמה:

זב וזבה עיקר טומאתן חלוקה. דזב בראיות וזבה בימים אבל מצורע ומצורעת אין טומאתן חלוקה דאידי ואידי שיעור טומאתן בכגריס הוא:

ור' אליעזר סבר גר מייתי קרבן בין לאכשוריה למיעל בקהל ובין לאכשוריה למיכל בקדשים כדאמרינן לקמן בברייתא גר מעוכב לוכל בקדשים וההוא סתמא ר' אליעזר היא:

ונזיר נמי מכדי כיון דצריך קרבן למישרייה ביין אע"ג דחולין אפי' הכי תנייה במתניתין:

ולר' אליעזר דקתני נזיר אע"ג דלא צריך למישריה בקדשים אלא בחולין ניתני נמי נזיר טמא דצריך קרבן למישרייה ביין קסבר ר' אליעזר נזיר טמא כי מייתי קרבן לאו למישרייה ביין קא מייתי ליה אלא שיהא ראוי למיחל עליה נזירות דטהרה כדכתיב והימים הראשונים יפלו ואסור ביין עד שיגמור נזירות דטהרה הלכך לא תני נזיר טמא:

עד שיביא קינו. שתי פרידין:

אם הביא אחת שחרית אוכל בקדשים לערב ויכול להביא האחרת אפי' לאחר זמן:

אם הביא חובתו מן הבהמה. אפי' בהמה אחת לעולה יצא או שתי בהמות עולה ושלמים יצא:

ולא אמרו קן. שתי פרידין אלא להקל עליו אבל אם רצה להביא בהמה יביא:

מה אתם. כשנכנסתם לברית ולמצות עולה ושלמים כדכתיב וישלח את נערי בני ישראל וגו':

לעוף. לקינין איתרבי משום להקל כדאמרינן לקמן:

לעולת בהמה. אחת לא כל שכן:

מיעט קרא כן יעשה והתם לא הוה מנחה:

הוי אומר זו עולת העוף דבעולת בהמה עורה לכהנים ואילו בעוף אפי' מוראה ונוצה אסור בהנאה דהא נבלעין במקומן: