רבינו גרשום על חולין פג:

בפני הבית. בזמן שבית המקדש קיים:

במזומן ובשאינו מזומן. כלומר בייתות ומדבריו':

והכא לא אפשר היכי ליעביד ליבטליה. כלומר לא אפשר ליתן עפר למטה על המזבח לא ליבטליה קא הוי חציצה בין הדם למזבח (היכא דיהב) א) צ"ל שחט בהמה ואח"כ חיה חייב לכסות כלומר וכו'. מתנות בהמה ואחר כך חיה חייב לכסות. כלומר אלמא אע"ג דחוצץ דם בהמה בין עפר לדם חיה אעפ"כ בעי כסוי למעלה הכא נמי אע"ג דלמטה לא אפשר למיתן עפר למעלה ליבעי כסוי:

התם כדר' זירא דא"ר זירא כל הראוי לבילה כו'. כלומר ביו"ט הראשון של חג היו שם ששים עשרונים בין פרים ואילים וכבשים (ושעיר מוספין דשבת) אם אירע בשבת אבל נסכי עולת תמיד לחודה היתה נבללת בין כל הני דאמרי' היו ס' בכלי אחד והיה מחזיק הכלי ס' עשרון ב) צ"ל והם ראוים לבילה והלכך אין בילה מעכבת בהן וכו'. והם ראויים לבילה אע"ג נבללים בס' רביעיות שהיו בתוך הכלי כיון דראויין לבילה אין בילה מעכבת בהן אבל אם נתנו (בו עשרון) יתר מס' עשרונות [בכלי אחד] כיון דאין ראויין לבילה בילה מעכבת הכא נמי לענין כסוי דם אע"ג דדם בהמה למטה כיון דאי אין דם בהמה היה ראוי ליתן עפר למטה אע"ג דדם בהמה חוצץ לא חיישינן אבל לענין מזבח דאין ראוי ליתן עפר למטה מעכב ולא יכסה:

ולגרדיה ולכסיה. כלומר לגרדיה מעל המזבח וליכסיה חוץ למזבח:

אי בקדשי מזבח הכי נמי. כלומר כגון מליקת העוף:

הכא במאי עסקינן בקדשי בדק הבית. דשחיטה שאינה ראויה ג) צ"ל דשחיטה שאינה ראויה היא דהא היא קדושה למכור ודמיהן לצורך בדק הבית. דאינה אלא בקדושת שמוכרין אותן ודמיהן לצורך בדק הבית: