רבינו גרשום על חולין פא:

מ"ט דקם ליה בדרבה מיניה כלומר שהוא חייב משום ע"ז ומשום הכי פטור מאותו ואת בנו:

חייבי מיתות שוגגין ודבר אחר כגון הגונב כיס בשבת והיה מגרר ויוצא מרשות היחיד לרשות הרבים דפטור ושגג לענין שבת:

חייבי מלקות שוגגין ודבר אחר גזל חמץ ועבר עליו הפסח ושגג א) דברי רבינו אלו משולל הבנה דמאי ענין זה לחייבי מלקיות שוגגין דהא הגזילה היה קודם הפסח וכבר נתחייב בהשבה ועוד דבמשנה דב"ק צו משמע להדיא דחייב לשלם אם ליתא בעין וצ"ע. לענין לאו דלא יראה. וצריכא דאי איתמר בהא. כלומר דאי איתמר בהא בשוחט לע"ז דמיתה ומלקות הוה אמינא בהא קאמר כיון דאתרו כלומר דמשמע שעתיד להתרות ביה פטור כי לא אתרו ביה נמי פטור דמלקות דבר חמור הוא וגזרינן כי לא אתרו ביה אטו כי אתרו ביה דאי אמרינן כי לא אתרו ביה משום ע"ז יהא חייב מלקות הוה אמרינן כי אתרו ביה נמי דיהא חייב מלקות לפי' גזרינן כי לא אתרו ביה [דלא] יהא מלקות אטו כי אתרו ביה:

צריכא דפטור וגזרינן:

ב) צ"ל ואי אתמר בהא גבי ממון הו"א בהא קאמר ר"י דחייב לפרוע ממון וכו'. דאי איתמר מר' יוחנן דהוא א' דחייב לפרוע ממון משום דקל הוא אבל הכא אימא מודי:

השוחט פרת חטאת. כלומר לא שחטה לשום פרת חטאת אלא שחטה לשום חולין דהיא שחיטה שאינה ראויה: