רבינו גרשום על חולין ס:

וכתיב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא. כלומר ששינו ועשב עדיין לא היה בארץ:

ביזרני. זרעים:

קניגי או בלסטרי היה. צייד או רובה קשת:

מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים. כלומר שמשה לא היה לא קניגי ולא בלסטרי וידע שם של אותה בריה ברוח הקדש:

זיל כתוב קניגי באגדתיך. כלומר טעם דרב חנן בר רבא ופרשה:

פתח חמשה וחשיב שיתא. כלומר עוים הם הששי:

א"ר יוחנן אינדוקי שלהם חמשה. חשובים הששי אינם חשובים. העוים היושבים כו' וירשום וישבו תחתם כלומ' כפתורים הורישום וישבו תחתם הא למדת שאומה שעלה הן:

ופליגא דרב דאמר רב עוים מתימן באו. והם הורישו כפתורי' ממקומן:

א) נראה דצ"ל ופי' דקרא הכי וכו'. ורדי שקרא הכי וירשום וישבו תחתם עוים הורישו לכפתורים וישבו תחתם:

אוחזתו עוית. חולי (בסיפרי מירס. מין הוא ושמו מירס):

דעוים היינו פלשתים. כלומר דמצינו דפלשתים היו יושבים בעזה שכן מצינו ושמשון שנאמר וילך שמשון עזתה ויאהב אשה בנחל שורק:

עמון ומואב טיהרו בסיחון. כלומר מעיקרא כשהיה המלכות ביד בני עמון ומואב היה אסור לישראל לצור עליהם כדבר טומאה דכתי' אל תצר את מואב וכתיב בקרבת מול בני עמון אל תצורם כיון דאפיקו סיחון מיניהו מיד נטהרו בסיחון שהיה מותרין לישראל כדבר טהרה:

כיוצא בו ואת העם העביר אותו לערים. כלומר אמרנו לעיל הרבה מקראות יש שהן דומין שראוין לישרף כו'. הפסוק הזה דומה כמה שאינו צריך ליכתב ויש צריכות גדול ליכתב:

דלא ליקרו ליה לאחווה גלוותא בני גלוותא. (כלומר):