רבינו גרשום על חולין ד:

הא מני ר' יהודה היא דאמר חמץ אחר הפסח וכו'. במסכת פסחים דר' יהודה סבר תלתא לאוי כתיבי חד לפני זמנו משש שעות ולמעלה וחד בתוך זמנו וחד לאחר זמנו דאי הניח אותו ועבר עליו הפסח אסור:

וכי מקילינן בדרבנן. כגון חמץ אחר הפסח אבל שחיטה דאורייתא לא מקילינן:

לימא מסייע' ליה הכל שוחטי' כלומר לרבא מסייעא דאמר מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו:

אלא פשיטא מומר לערלות. כלומר ישראל הוא אלא שאינו רוצה למול:

כיון דדש ביה. כלומר דרגיל לאכול נבילות:

סתם יינם הוא. כלומר זהו סתם יינם שלא פירש לנסך יינו לע"ז:

ועובדיה לא הוה ספק לזבוח ליהושפט ולגבריה:

ודלמא גבריה דאחאב הוו מעלו. כלומר והם שחטו ליהושפט וגבריה דלאו עע"ז הוו: