רבינו גרשום על חולין קיא:

אסור לחתוך בה רותח:

ואי איכא בי דוגי. כלי שמשימין תחת השפוד לקבל בו השומן אסור משום דמא דכבדא:

ומ"ש מדמא דבשרא. כלומר שמשימין כלי תחת הבשר לקבל בו את השומן. דמא דבשרא שכן ולא מתערב בהדי שומן אלא שכן לתחת ומישרא כל השומן ולא יאכל דם אבל דמא דכבדא קפי ומתערב בהדי שומן ואסור:

אסור לחתוך כו'. כלומר דמחמת דהוא רותח בולע הדם שבסכין:

צונן אמרי לה בעי הדחה. הסכין:

אסור לאכול בה רותח. כלומר דמחמת רתיחא בולע הדם שבקערה:

שמואל לטעמיה דאמר מלוח הרי הוא כרותח. כלומר מחמת מלח בלעה הקערה הדם:

כבוש הרי הוא כמבושל לענין בישולי עובדי כוכבים דאם עובד כוכבים כובש שלקות כאילו מבשלן:

צנון שחתכו בסכין שחתך בה בשר מותר לאכול אותו צנון בכותח. מ"ט (אמר אביי האי היתירא בלע מאי) אמרי' קערה שמלח בה בשר אסור לאכול רותח דאמרי' מחמת מלח בלע קערה הדם והכא לענין סכין מקילין בצנון:

אמר אביי האי היתירא בלע. כלומר סכין בלע דהיתירא הבשר שמותר לאכול אבל הקערה בלעה דם דאסור:

סוף סוף איסור קא בלע אכיל. כלומר כי חתך הצנון בסכין ויש בו טעם בשר דבלע צנון מחמת חורפיה כי אכיל ליה בכותח איסורא אכיל. האי אפשר למיטעמיה א) צ"ל והאי לא אפשר למטעמיה אי איכא דם. דאיטעמיה אוכל דם:

קפילא. אופה:

דגים שעלו בקערה. כלומר קערה שאוכלין בה תבשיל של בשר אסור לאוכלן בכותח בקערה יש בה נותן טעם בשר. נותן טעם בר נותן טעם הוא:

שייפא. קילורית:

בצעא. כלומר קערה:

א"ל הדר ליה מר משמעתיה. דהוא היה בר אבא:

אנא עבדי כשמואל. דאמר דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח: