רבינו גרשום על בכורות מט.

אדרכתא. הרשאה:

היכא דכפריה. משום דמיחזי כשיקרא:

תני רב הונא. מוסיף על מתניתי' דאחת בכרה ואחת שלא בכרה של ב' אנשים וילדו כו'. מוסיף ב' זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום דמצי אמר מי שלא בכרה אשתו דלמא איתתי יליד זכר ונקבה ואיני יודע איזה יצא ראשון:

ותנא דידן. דלא תני לה דכיון דלא משכחת לה באיש ושתי נשיו שאחת ביכרה ואחת לא ביכרה דממה נפשך חייב בה' סלעים דהא ב' זכרים ילוד לא מיתני ליה:

מת הבן בתוך שלשים. בבכור דכל אשה קא מיירי:

כיום שלפניו. ופטור:

מה התם. במדבר כתי' ומעלה דהיינו שלשים ויותר חדש הוי כ"ט ימים ומחצה ומעלה הוי יום א' היינו ל' יום ומחצה והיינו (כל אחד) [לאחר ל'] ומשום הכי א) אולי צ"ל ומשו"ה מת ביום ל' הוי כיום שלפניו ופטור. חייב אבל יום א' שלפניו ופטור:

ור' עקיבא מספקא ליה. אי גמרינן דמדאיצטריך למיכתב ולמעלה גבי ערכין (משום דליהוו) [הוי להו] ב' כתובין באין כאחת:

אבל לגופייהו מלמדין. דחדש דמדבר דכתיב ביה ומעלה ופדויו מבן חדש תרוייהו בבכור אדם מישתעי ודלמא דמלמדין להכי מספקא ליה וקאמר ואם נתן לא יטול כו':

דיום ל' כשל אחריו ומותר בגיהוץ ותספורת:

מת. לאחר שלשים:

עד. שיאמרו לו [שלא] נפדה בין עבד בין אשה בין קטן נאמנין:

מידי דהוה אקידושי אשה. היכא דאמר לה תקדשי לי לאחר ל' דהויא מקודשת ואע"ג דנתעכלו המעות קודם:

(כדתרצינן התם):