רבינו גרשום על בבא בתרא צג:

אמרו לו. חכמים אחריני נינהו ולא ת"ק:

הרבה לוקחין אותו לדברים אחרים. לאכילה ולרפואה ולא לזריעה. ואמאי חייב באחריות:

מר אזל בתר רובא דאינשי. אמרו לו חכמים אזלי בתר רובא דאינשי דלאו לזריעה קא בעו להו דלאו כולהו בני שדות נינהו ומשום הכי סברי דאינו חייב באחריותה. ור' יוסי אזל בתר רובא דזריעה ורובא של זרע פשתן לזריעה עומד דבין י' כורים של זריעה א) נראה דצ"ל דלית בהו אלא חדא דלאכילה וכו'. לית בהו חדא דלאכילה משום הכי חייב באחריותו ונותן לו דמים של זריעה. אלא הני תנאי דאמרינן אי תנא קמא ור' יוסי דת"ק סבירא ליה אע"פ שזרע פשתן רובא לזריעה קיימי ומיעוט לאכילה אזלינן בתר מיעוט ור' יוסי ס"ל דבתר הרוב אזלינן ומשום הכי נותן לו דמי זרע:

אי תנא קמא ואמרו ליה. דת"ק אזיל בתר מיעוט ואמרו ליה אזלי בתר רובא דאינשי והיינו פלוגתא דתנאי ורב סבירא ליה אי כר' יוסי אי כאמרו לו:

ת"ר מכר לו זרעוני גינה שאין נאכלין ולא צמחו מהו. כלומר כמה נותן לו המוכר ללוקח:

ויש אומרים אף היציאה. שאם הוציא לתקן הזרע כולו חייב ליתן לו:

מר סבר. ת"ק:

דמי זרע קא יהיב ליה לחוד. ורבן שמעון סבר אף היציאה:

ממאי. מצית למימר דרבן שמעון דמתני' היא. דלמא איפכא דת"ק סבירא ליה היציאה ורבן שמעון לא ס"ל אלא דמי זרע בלבד ואכתי הא דתני לעיל ויש אומרים אף היציאה לאו רבן שמעון היא:

לעולם ר' שמעון היא דמתני'. ודקא קשיא לך ב) צ"ל ודקא קשיא לך דלמא איפכא הא לא קשיא וכו'. הא לא קשיא דכל תנא בתרא לטפויי מלתא קאתי ומטפי אף היציאה:

ודלמא לעולם לאו רבן שמעון דמתני' היא משום דכולי מתני' רבן שמעון היא וכו' ג) זרעוני גינה שאינן נאכלין חייבין באחריותן ונותן לו דמי זרע וכו'. חייב באחריות וזרעוני גינה נותן לו דמי זרע ולא הוצאה. ואכתי יש אומרים דלעיל הי רשב"ג היא:

ולא לתתן. כעין שמלתתין אותן שהקליפה שעל החיטין קולפין ומן הגרעינין גופה בלא הקליפה עושה ממנו סולת:

סובין. זהו אותו קליפה שמקלפת מעל החטין:

מורסן. זהו מורסן הדק:

פת ניפולין. שנופל מאליו ומתמקמק:

מפני שהוא כנושא שכר. כדמפרשינן בב"ק (דף צט) שהוא נושא שכר עצמו:

רשב"ג אומר נותן לו דמי בשתו. שעשה לו בושת שהיה סבור לאכול ועלתה בידו שלא אכל. ודמי בושת אורחיו. שלא היה להן מזומן לאכול. וכי היכי דסבירא ליה הכא דנותן לו דמים ודמי בשתו נמי הכי סבירא ליה להיכא דזבין ליה זרעוני גינה שאין נאכלין ולא צמחו דיהיב ליה הדמים של זרע ודמי הוצאתו:

כל זמן שהמפה פרוסה. על גבי הפתח:

אורחין נכנסין. שכך היה סימן זה מסור להן שרצון בעל הבית שיכנסו אורחין. אבל לא היתה מפה פרוסה אין אורחין נכנסין לפי שלא היה רצון בעל הבית שיכנסו יותר:

פיס' הרי זה מקבל. הלוקח:

רובע טנופת לסאה. שבסאה דרכו שיתאסף לשם רובע הקב ולא ערבו המוכר אבל יותר עירבו המוכר ואינו מקבל:

עשר מתולעות למאה. כלומר תאנים מתולעים: תני רב קטינא המוכר פירות לחבירו מקבל עליו רובע קטנית שמתאסף בפירות אבל עפרורית לא:

ומקשי' ועפרורית רובע לא מקבל והתניא וכו' רובע נישובת. היינו אבק קש שנישוב: