רבינו גרשום על בבא בתרא סז.

עישור נכסים. דיש לה לבת בנכסי אביה יורשת ממקרקעי:

אפילו מאצטרוביל. דכקרקע דמי:

מעמלא דבתי. משכירות הבתים. ויש אומרים מעמלא דבתי היינו זבל שמוציאין לפני הפתחים גובה מהן עישור נכסים:

פיס' המוכר את החצר מכר את הבתים. שפתוחין לחצר:

בורות שיחין ומערות. שתחת הבית ופתוחין לחצר דכל הני משעבדי לחצר:

לא מכר את בית המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה. משום דלא שייכי לחצר ורשות בפני עצמו הוא:

אלא אוירה של חצר. ולא שום תשמיש אחר:

בתים החיצונים. הפתוחים לחצר:

בית חולסאות. אלו סלעים כמו צונמא דחשיב מעשה בפני עצמו הוא:

נמכרים עמה. משום דשייכי לחצר:

פתוחין לכאן ולכאן. לחצר ולרה"ר. מילוסא. אוירא:

הא דרוב תשמישתייהו דחנויות לגו. בחצר נמכרות עמה:

אבל אי דרוב תשמישתייהו לבר. לרשות הרבים אין נמכרות עמה:

אמר רבה אי דאמר לו. המוכר ללוקח כשמוכר לו החצר:

דירתא. כלומר דירה אני מוכר לך:

כולי עלמא לא פליגי' דבתי משמע. דזבין ליה בין חצר ובין בית כי היכי דדיירי אינשי בתיהן פתוחות לחצר והכל מכר לו:

דרתא מתרגמינן חצר. דרתא. מר סבר ר' אליעזר תרביצא משמע. דהיינו אויר של חצר לחוד ולא בתי ורבנן סברי אפילו בתי משמע. דהיינו כדדיירי אינשי חצר עם בית ומכר לו הכל בין חצר ובין בית:

ר' אליעזר סבר לא מכר אלא אוירא דחצר כחצר המשכן. שלא היה שם לשכה ולא כלום כי אם מזבח לחוד:

חולסית. צונמא:

כיון שהחזיק באחת מהן. על דעת לקנות כולן:

קנה כולן. דאידי ואידי כולהו עשר שדות חדא תשמישתא נינהו לזריעה קיימי. חולסית. תשמיש לחוד למשטח שם בגדים. מצולה לזריעה: