רבינו גרשום על בבא בתרא ס:

כיון דחזי דמעכבי. להאי אמר ש"מ דלא ניחא להו ומשום יקרא דידי שתקו:

איבעיא להו כנס לתוך שלו ולא הוציא. זיזין באותה פעם באותה כניסה מהו שיחזור ויוציא לאחר זמן. מי אמרי' כיון דלא הוציא בתחלה בההיא כניסה ויתרה לבני רה"ר אי לא:

ר' יוחנן אמר. לרשותו מוציא בה זיזין כל זמן שירצה. וריש לקיש אמר כנס ולא הוציא לאלתר אינו מוציא שוב:

להחזיר כתלים למקומן. כמו שהיה:

אבל רה"ר מצר שהחזיקו בו [רבים]. שכבר דשין באותה כניסה:

ה"מ. דאסור לקלקלו היכא דליכא רווחא טפי ברה"ר:

אין מכיירין. שאין עושין ציור מן הסיד עצמו כמו שעושין בנאין:

אין מפייחין. שאין מלבין הבית לאחר שמצויר בזמן הזה מפני איבול בהמ"ק:

אין חוזר ובונה אותה. באותו סיד וכיור:

איסורא שאני. שאסרו חכמים מפני איבול:

אבל אם (כן) עירב בו חול. שלא יהא לבן כל כך:

הרי זה טרכסיד. השביחו מפני שאע"פ ששחור כמעט נעשה חזק ונדבק ביותר:

אפשר בפירות אחרים. שלא היו מביאין בכורים אלא משבעת המינין:

שתקו. שא"א לחיות בלא מים:

במארה אתם נארים. כשאתם גוזרים מארה גזרה ואותי אתם קובעין בהם בהסכמתכם. אי איכא הגוי כולו שיכולין לעמוד בה אין. מקוימת הגזירה ואי לא לא:

בת צדעא. א) אולי צ"ל שלא תעביר צדעא בשרק כדי שתיפול ממנה שער. שלא תזבין צדעא בשרק שלא תיתפור ממנה שיער:

כנגד הפתח. כדי שתהא נראה:

לשבוע הבן. שעושין לסוף שבעה:

שיהיו שוגגין. שיבטלו אותו דין בשוגג ואל יהיו מזידין שאם נגזור גזירה יהיו מבטלין אותה במזיד שלא יהיו יכולין לעמוד בה שלא לישא אשה: הדרן עלך חזקת הבתים