רבינו גרשום על בבא בתרא קלד.

הטיח עלי. כלומר נצחני יונתן בן עוזיאל:

מעיקרא מאי סבר. הכי בעי מאי שנא מכר והקדיש קודם שהחזיר. משום דחשש למעשה בית חורון:

ויהא עון. ביטול הנדר דכתיב לא יחל דברו:

אמרו חכמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה מוקדשת אינה מתנה. וה"נ הכי סבירא ליה ליונתן בן עוזיאל אי הממון שלי שאני יכול למוכרן ולהקדישן כך מה שאני מחזיר משלי אני מחזיר להכי מכר והקדיש תחלה כדי שתהא מוחזקת בידו המתנה:

גדול שבכולם. שבבינונים:

תלמוד. זו הלכה:

הלכות. אלו ברייתא כגון ספרי וספרא:

הגדות. מדרשים:

דקדוקי תורה. כגון חסרות ויתרות ומסורות:

דקדוקי סופרים. כל חשבון שמנו חכמים כגון חמש עשרה נשים פוטרות כו' וחשבון השניות וכגון חמשה דברים נאמרו בנבלת עוף טהור:

שיחת שדים. שהיה יודע ללודשן ולהשביען בשם:

ושיחת דקלים. שהיה יודע ללחוש דבר שתתמלא השדה דקלים ושיתעקרו:

ושיחת מלאכי השרת. שהיה יודע להשביען בשם:

הויות דאביי ורבא. היו יכולין לתרצן:

פיס' האומר זה בני. נאמן לפטור את אשתו מן היבום כדמפר' בגמ':

זה אחי אינו נאמן. שאם היו י' אחין ובא אחד ממדינת הים ואמר אחים אנחנו ואמר אחד מן האחים אני מכיר שאחינו הוא ויטול עמנו בנחלה אינו נאמן הואיל ושאר אחים אינם מכירים אותו לא ימעט להם בנחלה שלא יהיו מצמצמין לו מנחלתן. אבל אותו שמכירו ומודה שאחיו הוא יטול עמו בחלקו חצי:

ואם מת. בלא יורש אותו אח שבא:

יחזרו הנכסים למקומן. לזה האח בלבד שנתן לו חלקו:

נפלו לו נכסים ממקום אחר. לאותו אח שבא ומת: יירשו אחיו עמו עם זה שהודה בו שהוא אחיהן הואיל והוא מודה שאחיהן היה:

למאי הלכתא. קא תני האומר זה בני נאמן: