רבינו גרשום על ערכין ה.

יכול תצא. שאר הבהמה לחולין:

בהוייתה תהא. בקדושתה תהא:

חוץ מדמי אותו אבר שבה. שהקדיש שדמיו יהא קדוש:

הא בקדושת הגוף הא בקדושת דמים. אי אקדשיה לראש בהמה בקדושת דמים למזבח שימכר ויקח בדמיו קרבן למזבח ודאי אין לו אלא ראשה דאפשר למכור הראש לבדו. אבל אי אקדשיה קדושת הגוף [ליקרב הוא עצמו למזבח הוא ואי אפשר לחלוק הראש מן הגוף] פשטה הקדושה בכולה דאי אפשר לשחוט הראש לשם עולה והגוף לשם חולין דהא אין שוחטין חולין בעזרה:

[והא מר הוא דאמר. רבא במסכת תמורה הקדיש זכר לדמיו שאמר דמי זכר זה עולה קדוש קדושת הגוף (עז) והזכר עצמו קדוש הואיל וראוי למזבח הכא נמי הואיל וראויה האי פרה לקדשי מזבח כיון דאקדשה קדושת דמים תהא קדושת מזבח ותפשוט קדושה בכולה:

הא דאקדשה כולה. לקדושת דמים קדשה קדושת הגוף:

הא דאקדיש חד אבר. לקדושת דמים לא קדיש קדושת הגוף:

מהו. מי קדש קדושת דמים או קדושת הגוף דומיא דחמור דלא קרב למזבח:

דמי ראשי לגבי מזבח. אין לך בעל מום לגבי מזבח יותר מאדם]:

מקמי דאשמעה להאי מתניתא. ראש חמור:

נידון בכבודו. דאבר ויהיב דמי כוליה גופיה למזבח:

לא אשכחן. דקדוש בערכין דאין נידון בכבודו או דלמא לא אשכחן בעל מום לגבי מזבח דנידון בכבודו וכדתרצינן (התם) [הכא] בבעל מום דומיא דחמור:

[נידון בהשג יד. כדאמרן לעיל]:

נותן דמיו. שוויו:

[האומר ערך כלי עלי]. דאין ערך לכלי מן התורה. נותן דמיו. כר' מאיר דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה:

פשיטא. מאי דסבירא ליה בערך פחות מבן חדש סבירא ליה בערך כלי ולר' מאיר אמאי איצטריך. הא דרב גידל הא אשמעינן חדא זימנא דאין אדם מוציא דבריו לבטלה: