רבינו גרשום על ערכין כ:

אישתעבד נכסי. להקדש:

ואומדנא כיון דלאו בנודר תליא אלא בנידר מאי דרמי עליה דנודר לשלומי חייבוהו ב"ד ויורשין חייבין ואומדנא גלוי מלתא בעלמא הוא דכל אדם יכול לאומדו אפילו אינו ב"ד ומה שיאמר שום אדם שהיה שוה יתנו הנודר אבל (באומד דתלוי עליו) [באומר דמי עלי] ומת כיון דהוא גופיה בעי אומדנא ולא אמדוהו יורשין פטורין:

ובית זה קרבן. לדמיו:

פטור. מלשלם שהרי אמר זה ולא קבל עליו אחריותו:

אבל אמר עלי. קיבל עליו אחריותו וחייב לשלם:

לא שנו. דחייב באחריותו:

אלא דאמר דמי שור זה עלי. כלומר שאם (נגנב) [יוגנב] אתחייב בדמיו:

[עלי להביאו קאמר אם יהיה]:

מת או נגנב חייב באחריותו. [כיון דאמר עלי] אע"ג דלא אמר דמי:

[השור חולין. שלא הקדישו אלא דמיו] (אינו חייב באחריותו דדמי השור קאמר וכיון דמת אין דמים למתים כדאמרינן במתני' דמי עלי ומת לא יתנו היורשין):

רישא דאמר יקדש השור עלי לדמיו. דכיון דאמר יקדש השור קדוש השור ומועלין בו וכיון דאמר לדמיו היינו דאמר מת או נגנב חייב באחריותו:

[וסיפא דאמר לכשיבואו דמיו יקדשו כשימכר דכיון דלא אמר יקדש השור לפיכך לא קדש ואין חייב באחריותו]:

והא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. והיכי קדשי הני דמים לכשיבואו:

ר' מאיר היא. [דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם] במס' קדושין:

ונתנגע. ברשות השוכר אע"פ שחלטו הכהן ואסור בהנאה:

א) נראה דצ"ל אומר לו משכיר לשוכר הרי שלך לפניך מה ששכרת. [אפי' משכיר לשוכר. שאין יכול לומר הרי שלך לפניך מה שמכרת:

נתצו. כהן: