רבינו גרשום על ערכין יט:

[עד העציל. היינו מרפיקו]:

זכר לדבר. שנמשל בשר חמור לבשר אדם [לפיכך אומדין בבשר חמור]:

כמה דאפשר. לשעורי במים ובאומד משערינן:

וביד עד העציל. למימרא דעד העציל קרי [יד]:

עד הפרק. [עד מקום] שכלה פיסת יד:

בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ועד העציל קורין בני אדם יד:

זו קיבורית. שקורין שוריץ אלמא דעד התם קרוי יד מדאורייתא:

בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ועד העציל קורין יד היינו למעלה מקיבורת:

א) נראה דצ"ל והא דבחידוש ידים ורגלים הוא עד הפרק הילכתא וכו'. ועד הפרק הלכתא גמירי לה:

[רכובה. יינויל בלע"ז]:

רגלים פרט לבעלי קבין. מה שכתוב שלש רגלים לומר שמי שיש לו רגלים יעלה לרגל פרט למי שיש לו רגל של עץ והיינו קבין שחוקק כעין קב ומניח שוקו בו ואמאי פטור הא עדיין נשאר לו רגל עד הארכובה ב) נראה דצריך לציין בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ועד התם קרי אינשי רגל. דעד התם קרי [אינשי] רגל:

[מן הארכובה חליצתה כשרה אלמא דעד הארכובה איקרי רגל מן התורה]:

מעל רגלו. של מעלה מרגלו יכולה לחלוץ:

[איסתוורא. שקורין קאבילא]:

עד ארעא נחית. ואין בו פיסוק עד סוף העקב:

ושוק מעל דמעל. שוק הוא עצם שמגיע עד הארכובה:

[זה חומר בנדרים מבערכין. שבערכין אם אמר ערך ידי עלי לא אמר כלום:

יתנו יורשין. שהערך הוא קצוב בתורה]:

אומד של נזיקין. [שאומדים כמה רוצה אדם ליתן יותר בעבד שיש לו יד יותר מעבד שאין לו אלא יד אחת כמו שאומדים בנזיקין]. כדתנן נזק כיצד קיטע את ידו רואים אותו כאילו הוא [עבד] נמכר כמה היה יפה וכמה הוא יפה:

התם. בנזיקין:

גברא זילא. שקטועה ידו הילכך שיימינן ליה [בגברא] זילא ששמין אותו בעבד קטוע שכיון שקטוע הוא מזולזל הוא ופוחתין דמיו:

הכא. באומר דמי ידי [עלי]:

גברא שביחא הוא. אדם שלם הוא שאם ישומו אותו [עכשיו] כמה הוא שוה שלם וכמה הוא שוה קטוע יעלו דמיו הרבה עכשיו כשעדיין הוא שלם אבל אם ישומו אותו כאדם קיטוע שהוא מזולזל כמה הוא שוה עכשיו וכמה הוא שוה קודם לכן יפחתו דמיו של זה יותר ממה שאם ישומו אותו בעצמו שהוא שלם ונמצא הקדש מפסיד:

אלא אמר אביי אומדין. אותו כאיש שלם כמה אדם רוצה כו':

עושה מלאכה בידו אחת מאי ניהו אילימא דאידך [ידו] פסוקה. קטועה היינו הך דאמרי ברישא אומד של נזיקין:

[אלא אידך] ידו מוכתבת לרבו ראשון. שמשמכרו רבו ראשון שייר לעצמו ידו אחת שיעשה מלאכת רבו בה ועבד שלם הוא:

[אמדוהו אומד של נזיקין. כגון שהוזק ושמוהו:

ואמר דמי עלי מהו. מי צריך לאומדו עוד או אינו צריך:

שאני אומדנא דבי עשרה. דבערכין צריך עשרה בני אדם לאומדו דעשרה כהנים כתובים בפרשה ואומד של נזקין בג' בתי דינין סגיא:

או דילמא] שבח ביני ביני. [שוב] משנאמד בראשונה וצריך לשומו עוד: