רבינו אפרים על בבא קמא מג.

ישראל שאנסוהו כותים והראה ממון חבירו עד אלא ש"מ כי לא אוקמינהו עלויה ואע"ג דאניס חייב. כתב רבינו אפרים ז"ל לא דק מרן בהא מלתא ואגב שיטפא לא עיין בה דלכאורה אי אממונא דחבריה אנסוהו ולא אממונא דידיה אפי' נשא ונתן ביד פטור והכי קתני ישראל שאנסוהו כותים מחמת עצמו והראה ממון חבירו פטור מ"ט דגרמא הוא וגרמא בעלמא לא מחייב אלא מכוין לאזוקי ואם נשא ונתן ביד חייב דהא ודאי הציל עצמו בממון חבירו. אבל מי שאנסוהו כותים על ממון חבירו ליתא בהא מתניתא כלל אלא מהא שמעתא דלקמן גמרי' לדיניה דאמרי' לקמן ההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא אתו גנבי עליה שקליה ויהביה ניהלייהו. ואמר רב אשי נחזי אנן אי אמיד עליה דידיה אתו ואי לא אמיד ודאי אההוא כסא דכספא אתו השתא ומה משום דלא אמיד אמרי' דעל ההוא כסא דכספא אתו ופטרינן ליה ואע"ג דנשא ונתן ביד היכא דידיע מלתא דעל ממונא דחבריה ודאי אתו לאכ"ש דפטור הלכך היכא דאנסוהו על ממון חבירו ל"ש אנסוהו להראות והראה ול"ש אנסוהו להביא והביא בכולהו פטור כרב אשי. וכדפסיק רבנא חננאל ז"ל וליכא למינדא מיניה: