ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרשה ט ו

חופה שלש אצבעותיו על פיסת ידו מדבק ראש שלש אצבעותיו האמצעיים על צדי ידו וחופה פס ידו ומה שתחתיהן הוא הקומץ וזה הענין לא למדנו אלא מדרך העולם שכך קומצין בני אדם. ושלש אצבעותיו נמי דאמרינן נראה לי שאף הם ממנהג בני אדם למדו אותו שאין קומצין אלא בשלשה אמצעיים. ומה שמעטנו שלא יקמוץ דבר מועט קאמרינן כשאדם נוטל בראשי אצבעותיו בין ראש הגודל בין ראשי אצבעותיו. במחבת ובמרחשת מוחק בגודלו מלמעלה וכו' מפני שהן פתיתין צריכין מחיקה כדי שלא יצאו לחון אבל במנחת הסלת לא צריך מחיקה שמאליו הוא נופל כל מה שיוצא לחון: