ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרשה ח ז

אמר לו ר' עקיבא לא אם אמרת ביין שכן קרב עם חובתו בפני עצמו היה קרב תאמר בשמן שאותו שהוא בא עם נסכי בהמה או עם מנחת נדבה אינה קרב בפני עצמו אלא בלול בסלת הוא בא ומשום הכי לא יתנדב שמן:

והלבונה כמו כן בפני עצמה היא באה שאינה נבללת עם הקומץ אלא הקומץ קרב בפני עצמו אז לבונה מלקט אותה ומקטירה ומשום הכי מתנדבין לבונה:

קרבן מלמד שמתנדבין עצים מפ' במנחות פ' בתרא [שם] דעצים נמי איקרו קרבן דכתי' והגורלות הפלנו על קרבן העצים:

וכמה שני גזירין שלא מצינו מערכת עצים פחות משני גזירין דכתי' וערכו עצים וכו' וכתי' ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר. ולדעת רבנן הבאין בפני עצמן ילפינן להו מעצים הבאים עם הזבח ואין טעונין לא מלח ולא הגשה ולא קמיצה. ובתוספת' [לא] פליג על רבנן על השאר אלא אעצים בלחוד מאי טעמא משום דהנך כולהו לא איקרו קרבן אלא שמצינו אותם קרבין עם הקרבנות ומשום הכי ילפינן להו הנך דבאין בפני עצמן מהנהו דבאים עם הקרבן לכל דבר כי המתנדב לבונה כולה לאישים והמתנדב יין כולו לספלים. והמתנדב שמן קומצו ושיריו נאכלין והכי איתא בזבחים בפ' כל התדיר [צא:] אבל עצים דאינהו גופייהו איקרו קרבן כיון דכתי' במנחה קרבן מנחה לעצים שהם באים בפני עצמן (מקרבן) [כקרבן] מקשים קרבן עצים למנחה לכל דבר: