ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרשה ה ד

ר' אליעזר אומר מה ת"ל כבשים לעולה ועזים לעולה מנין למותר חטאות ומותר אשמות וכו' והמקדיש נכסיו והיו בהם יינות שמנים ועופות שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהן עולות פי' עולות בהמה ת"ל כבשים לעולה. ר' אליעזר [צ"ל אלעזר] כר' יהושע סבירא ליה כי המקדיש נכסיו סתם והיו בהן עולות הראויות ליקרב למזבח זכרים יקרבו עולות נקבות ימכרו לצורכי שלמים ויביא בדמיהן עולות. ופלוגתייהו במס' שקלים [ו.] ובגמ' דשקלים [פ"ד ה"ה] מפרש טעמא דר' יהושע דכתי' בפרש' אמור אל הכהנים ואיש איש מבית ישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם כל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה הכל קרב עולה:

כל הראוי למזבח קרב עולה כסתם נדרים:

ומנין אף נקבות ת"ל בבקר אפי' נקבות. וטעמא דר' אליעזר דאמר שהעופות ימכרו ואין הן עצמן קרבים עולות דכתי' בבקר ולא עופות ואע"ג דאמרי בעלמא שאין לעוף פדיון הני מילי היכא דקדוש קדושת הגוף ונסתאב אבל הכא [לא] חלה עליה קדושת הגוף כדכתי' בבקר ולא עופות והכי איתא בשקלים ירושלמי:

מכל מקום יביא בדמיהן עולות דהא בכלל כל נדריהם אשר יקריבו לה' לעולה הן שהרי ראויין לבא בנדר ונדבה:

ור' אליעזר פליג עליה דר' יהושע ואומר דכיון דסתם הקדשות לבדק הבית בהמות נמי דמיהן לבדק הבית לפי שאין אדם חולק נדבה וחכמים אומרי' יפלו לנדבה פי' לקיץ המזבח דהיינו נדבת צבור והלא אף הנדבה גופה עולה אלא בזמן שהיא באה חובה פי' קרבן יחיד ולפי שהזכיר במותרת מותר חטאות ואשמות זבים וזבות וכו' כחובות נינהו קרי ליה לקרבן יחיד חובה. בזמן שהיא באה נדבה פי' נדבת צבור: