ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרשה ד ה

קבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה בזבחים פ"ק [יג.] רמי ליה להאי קרא אקרא דפרשת צו את אהרן דאמרינן התם יכול לא תהא מחשבה פוסלת אלא בזריקה פי' מדכתי' ואם האכל יאכל ביום הקריבו יאכל ביום השלישי לא ירצה וזריקה היא המרצה והאי קרא דריש ליה התם במחשבה על מנת לאכול חוץ לזמנו ביום השלישי. מנין לרבות שחיטה וקבול ת"ל ואם האכל יאכל בדברים המביאים לידי אכילה וכו' ומחשבה פסלה בקבלה כזריקה. ומתרץ לה רבא התם הא דאמרינן הריני שוחט על מנת לקבל דמו למחר. יש מפרשי' כי השוחט על מנת לקבל דמו למחר לא פסלה והטעם מפני שהוא דבר שאי איפשר לפיכך אינו אלא כמשחק. אבל המקבל על מנת לשפוך שיריה למחר פסלה. ויש מפרשי' כי השוחט על מנת לקבל למחר פסלה והיינו דקתני מנין לרבות שחיטה וקבול וכו' אבל המקבל על מנת לשפוך שיריה למחר לא פסלה כדקתני יצאו שפיכות שירים והקטורת אימורין שאינן מעכבין את הכפרה וראיה לזה הפירוש דקאמר ליה ההוא מרבנן לרבא ושפיכות השיריים והקטרת אימורין לא פסלא בהו מחשבה. והתניא יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא באכילת בשר מנין לרבות שפיכות שיריים והקטורת אימורין וכו' ואם כפי' הראשון הרי אמר רבא שהמקבל על מנת לשפוך שיריים למחר פסולה הואיל והמחשבה בשעת עבודה שהיא מעכבת את הכפרה וכל שכן דמחשבה בזריקה על מנת לשפוך שיריה למחר דפסלה. וממילא הך דקתני באידך פסילן כשחשב זו הלאו קאמר. וזהו הראיה לפי' האחרון כי הואיל ואינן מעכבין כפרה לא פסלא בהו מחשבה. לא שנא חשב בעבודה אחרת עליהם לא שנא חשב עליהם לעבודה אחרת. מיהו דוקא במחשב בקבלה עליהם. אבל חשב בזריקה עליהם פסולה וזו המעלה יש בין זריקה לקבלה ולהכי קתני לעיל לא עשה בהם מחשבה כמעשה זריקה עשה בה מחשבה כמעשה. והטעם מפני שאפילו הכתוב פסל במחשבה בזריקה יותר משאר עבודות שאינן באות אלא מריבוי הכתוב:

זהו דרך לפירוש האחרון אלא שיש לדקדק אדקא מתרץ ליה רבא לההוא מרבנן בקושיא דשפיכות שיריים והקטרת אימורין לא קשיא הא דאמר הריני זורק לשפוך שיריים למחר הא דאמר הריני שופך על מנת להקטיר אימורין למחר. כלומר כי אמר הריני זורק על מנת לשפוך שיריים פסלה. וכי אמר הריני שופך וכו' לא פסלה. ואיכא לאקשויי על פירוש בתרא למה ליה לרבא למימר הריני שופך להקטיר אימורין למחר לא פסלה. דתרוייהו לא מעכבי כפרה. והא אמרינן דאפילו במחשב לקבלה על מנת לשפוך שיריים לא פסלה. מ"מ הקשיא הראשונה היא מסייעא לפירוש השני:

עוד יש לי קושיא לפירוש הראשון מזה התירון עצמו שתרן רבא לההוא מרבנן למה שינה רבא את דבריו ולא אמר הא דאמר הריני מקבל על מנת לשפוך השיריים למחר פסלה כדאמרינן בתירוצא קמא ולא היה צריך לשנותו לזריקה דהא במחשב בקבלה קיימינן ואמרינן דפסלה והא דקתני דשפיכת שיריים והקטרת אימורין לא פסלה דאמר הריני שופך וכו' תרוייהו לא מעכבי כפרה הנה גם זו הקושיא לפירוש הראשון מעתה כיון שיש לנו על פי' הראשון שתי טענות גדולות ועל הפי' השני טענה אחת ראוי לנו לגלגל עם פי' השני יותר מן הראשון ונתרץ הקושיא שיש עליו. והא דאוקמא רבא לההוא מתניתין דקתני יצאו שפיכות שיריים והקטרת אימורין וכו' כגון דאמר הריני שופך על מנת להקטיר אימורין למחר ולא אוקמה כגון דאמר הריני מקבל על מנת לשפוך שיריים איפשר דלישנא דמתניתין נקט דייקא נמי לתרוייהו כחדא אי נמי לא אשמעינן רבא טעמא דאמר הריני שופך על מנת להקטיר למחר לא פסיל אבל אמר הריני מקבל על מנת להקטיר אימורין למחר אע"ג דלא מעכבי כפרה פסלה. והיינו מתניתין דתנן [זבחים כט:] השוחט והמקבל והמוליך והזורק לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר כזית חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת וזה הפרש יש בין שפיכת שיריים והקטרת אימורין ואע"ג דתרוייהו לא מעכבי כפרה. וטעמא דמילתא משום דכתי' ואם האכל יאכל ואכילת האש קרויה אכילה דכתיב תאכלהו אש לא נופח. ושפיכת שירים [נהי דדמיא] לאכילת מזבח אבל אכילה לא נקראת בהדיא ונראה כן בבירור:

נחזור לסדרנו קבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה פירוש שאם עשה בה שום מעשה פוסלת כגון שקבל למחר פסלו או אם קבלו בחוץ פסלו ואם חשב בקבלה לשפוך שירים למחר לא פסלו כאשר פירשנו:

המקבל בחוץ פטור בפ' שחוטי חוץ [צ"ל פ' פרת חטאת קטו:] יליף לה מהעלאה דבעינן גמר עבודה דומיא דהעלאה. קבלוהו פסולין אין חייבין עליו פי' אותם הפסולין שקבלוהו אין חייבין עליו ומאן נינהו פסולין זר ומחוסר בגדים וטמא ושלא רחוץ ידים ורגלים וכולהו איתנהו בזבחים פרק בתרא [צ"ל פ"ב טו:] ומאי טעמא דכתיב עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת ודרשינן [יומא כד.] ועבדתם עבודה תמה:

וטומאה וזרות בהדדי כתיבי בפ' וינזרו מקדשי בני ישראל כדאיתא בפסחים בפ"ב [צ"ל זבחים טו:] ומחוסר בגדים נמי כל זמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם ואם לאו זרים נינהו [שם יז:]. שלא רחוץ ידים ורגלים גמר חוקה חוקה ממחוסר בגדים [ג"ז שם]: