ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרשה ג ד

תאמר בתמורה שקדושתה חלה עליה בבעלת מום קבוע שאינה יוצאה לחולין ליגזז וליעבד ובתמורה [ט.] נפקא לן מדכתיב לא ימיר אותו טוב ברע רע מאי ניהו בעל מום וכתיב אם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש אלמא רע דבשעת תמורתו רע גמור הוא אבל בקדשים בעינן שיהא טוב מעיקרו כדכתיב לא ימיר אותו טוב ברע וכו' ואם המר ימיר וכו'. וא"ת או רע בטוב אלמא רע נמי עושה תמורה בקדש גמור. התם כיון דכתיב בטוב דקרא יתירא הוא שדייה על רע דסמיך ליה לומר רע שהיה טוב מעיקרא עושה תמורה ואי לא לא: