ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרשה יד ו

ואת כל החלב אשר על הקרב ר' ישמעאל אומר להביא שעל הקיבה את כל קא דריש דאי כתב רחמנא את החלב אשר על הקרב לא הוה אסר אלא חלב שעל המסס ובית הכוסות וחלב המכסה את הקרב היינו פריסותא דתרבא דחפי כריסאי אף אל פי שאינו תותב כל כך כמו חלב המכסה את הקרב אבל חלב שעל הקיבה הואיל ואינו תותב כלל ומפרש טעמא במסכת חולין פרק אלו טריפות [נ.] דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי דאייתרא פי' הקיבה העשויה כקשת והיתר שהחלב שעל הקשת דומה לחלב שעל הדקין שיש בו מקצת ענין תותב קרום ונקלף משום הכי דברי הכל אסור. כי פליגי בחלב שעל היתר שאינו תותב אלא שיש בו ענין קרום ונקלף ור' ישמעאל אומר לא בעיא תותב ומשום הכי אסר ור' עקיבא בעי תותב והאיך דעל היתר דלא הוי תותב מותר. יש מפרשים תותב מלשון שמלה דתרגם היא שמלתו לעורו היא תותביה למשכיה. כלומר שהוא פרוס על הכרס כשמלה על העור. וחלב שעל היתר אינו כן אלא מתלקט מעט כאן ומעט כאן. קרום שיש עליו קרום דק ונקלף הקרום שעליו שאינו מחובר כל כך. ויש מפרשים שהוא מפסיק בינו לבין הבשר ונקלף כמו שפירשנו. ויש אומרים תותב מלשון גר תושב שאינו מחובר ונסבך בבשר כמו השומן שעל הבשר והוא נתלש מהרה מעל גבי הבשר. וללישנא אחרינא דמתניתין דהתם במסכת חולין [שם] דאמרינן דאייתרא כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי דאקשתא משמע שאותו שעל היתר אינו נקלף אלא בחוזק ומשום הכי מותר שאינו בתורת נקלף. כי פליגי דאקשתא משמע שאותו שעל הקרב אינו (מפני) [מקרי] נקל' אלא שאינו נתלש מהרה מעל הקיבה:

ר' ישמעאל סבר לא בעינן תותב הילכך אף על פי שהוא נסבך מעט אסור ור' עקיבא סבר בעינן נמי תותב והאי לאו תותב ממש. ולפי' קמא דמפרשים תותב כשמלת החלב שעל גבי הקשת נמי עשוי פרוסות פרוסות ואינו יריעות אחת ממש. ור' ישמעאל סבר לא בעינן תותב ואסור. ור' עקיבא נמי בעי תותב והאי לאו תותב הוא. ושעל היתר עשוי חתיכות חתיכות קטנות ועוד שאינו נקלף אלא בדוחק כדאמרן. ותרתי לישני דגמרא בהא פליגי דלישנא קמא סבר פריסותא דאקשתא דהכא עביד פריסן פריסן וקליפה דיתר דמקלף בדוחקא תותב ונקלף קרינא ביה. וללישנא בתרא סבר לא קרינא בהו תותב ונקלף. והאי גירסא דהכא מתרצא היא כדמתרץ לה במסכת חולין. מיהו קשיא לי מאי טעמא דר' ישמעאל דלא בעי תותב כיון דמחלב המכסה את הקרב הוה יליף מאי טעמא לא בעי תלתא סימנין דאית ביה. ואיכא למימר דר' ישמעאל אריבוי דקרא סמיך דדריש את כל החלב לתרי ריבוי חד לאיתויי שעל הדקין דהיינו ריש מעייא באמתא והאי באמתא כשיעור אמתא בראש הכרכשא צריך גרירא. וחד לאיתויי חלב שעל גבי הקיבה ללישנא קמא כדאית ליה וללישנא בתרא כדאית ליה ור' עקיבא לא דריש בתרויהו אלא בחד ריבוייא ולאיתויי חלב שעל הדקין. בלחוד דהיינו ריש מעייא באמתא. והיינו דקא אמרינן תותב קרום ונקלף לסימנא בעלמא הוא דקא אמרינן. ואע"ג דר' עקיבא דריש אתין וריבויין הכא לא מרבי אלא דומיא דפרטי דהיינו תותב קרום ונקלף ור' (שמעון) [ישמעאל] סבר מרבי' נמי היאך דדמי לפרטא בשני סימנין. אי נמי דהני כללי דסמיכי אהדדי והטיל ביניהם פרט ודונם בכלל ופרט דר' עקיבא סבר כל דדמי ליה בתלתא סימנין מרבינן מכללי ואי לא דמי בתלתא סימנין לא. ור' ישמעאל סבר מרבינין מכללי ואף על גב דלא דמי לפרטא אלא בתרי סימנין וקא מפליגי בפלוגתא דהני תנאי דפליגי בעירובין פרק בכל מערבין [כז:] ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וכו' כדאיתא התם: