ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרשה יד ד

אוציא חלב חולין מאיסור אכילה דלא חמירי ולא חלב דפנות דמוקדשין דחמירי ואע"ג דהנך מיעוטי דילמא מההקרבה ממעט ליה אבל מאכילה דמוקדשין לא ממעט ליה. והנך מיעוטי למעוטי חלב חולין של דפנות מאיסור אכילה אבל של מוקדשין דחמירי יהא בכלל כרת ת"ל את הקרב ואת החלב המכסה את הקרב את יתירי קא דריש לאיתוי חלב המוקדשין בכלל המיעוטין האלו:

יכול לא יהא בכלל עונש וכו' ת"ל את החלב וסמיך ליה כל חלב לא תאכלו כדפרשינן לעיל:

יכול לא יהא בכלל אזהרה אבל בכלל עמוד והקרב פירוש אעפ"י שמיעט הכתוב חלב דפנות מהקרבה דילמא הני מילי דלא מעכב לאכילת הבשר אלא החלב המכסה את הקרב וכו' דהנהו ודאי כמה דלא מקטרי כהנים לא מצו אכלי בשר אבל חלב דפנות לא ליעכב לאכילת בשר. מיהו יהא בכלל עמוד והקריבנו למצוה שהרי נאמר [כל חלב לה'] ת"ל החלב המכסה ה"א יתירא קא דריש דמיעוטא הוא ממצות הקרבה:

אוציא את כולן ולא אוציא את חלב השליל שהרי הוא מכסה את הקרב ת"ל את שתי הכליות ואת החלב אשר עליהם. פי' שעל שתי כליות ולאו על ארבע כליות וחלב אשר עליהן. ואי קא מייתת נמי חלב השליל הרי [ד'] כליות קריבות בבהמה אחת יכול לא יהא בכלל עונש אבל הוא בכלל עמוד והקרב פי' למצוה כדפירשינן לעיל:

ת"ל חלב ושתי כליות באשם בפרשת צו: